ארגון בריאות תקוה לחיים
תקוה לחיים - סיוע לילדים חולי סרטן תקווה לחיים - ארגון הבריאות ארגון בריאות לילדים חולי סרטן עמותת לילדים חולי סרטן
ארגון הבריאות תקווה לחיים למען עתיד טוב יותר
תקוה לחיים ביוטיוב     תקוה לחיים בפייסבוק
תרומות להצלת חיים

אתר מאובטח

סרטן לימפומה מסוג הודג′קינס

  

מחקר הסרטן הוביל להתקדמות ממשית בכל הנוגע להיוותרות בחיים ושיפור איכות החיים של אנשים עם מחלת הודג'קינס. ניתן לרפא את המחלה אצל רוב החולים, או לפחות לעצור את התקדמותה למשך שנים רבות.
מחלת הודג'קינס היא מחלה בקבוצת המחלות שנקראת לימפומות. לימפומה היא מונח כללי למחלות ממאירות שמתפתחות במערכת הלימפטית. מערכת הלימפה היא חלק מהמערכת החיסונית של הגוף. היא מסייעת לגוף להילחם במחלות ובזיהומים. במערכת הלימפטית עוברים נוזלי הלימפה בהם יש לימפוציטים שאחראים על הגנת הגוף בתוך מערכת מסועפת של קשרי לימפה. בלוטות לימפה נמצאות בבית השחי, מפשעות , בצוואר, בחזה ובבטן. חלק אחר של המערכת הלימפטית הוא הטחול, בלוטת התריס, השקדים ומוח העצם. ניתן למצוא רקמה לימפטית בחלקי גוף אחרים, כולל הבטן, המעיים והעור.
סרטן הוא קבוצה של מחלות שמתפרצת כאשר תאים מסוימים מתחלקים ללא כל בקרה. קבוצת תאים כזו נקראת גידול. הגידול יכול להיות שפיר, ואז הוא בדרך כלל ממוקם ואינו מתפשט, או ממאיר ואז הוא מתפשט אל רקמות סמוכות וגם שולח גרורות.

 
 
 

מהי מחלת הודג′קינס ?

 

במחלת הודג'קינס, תאים של המערכת הלימפטית הופכים להיות לא נורמליים. הם מתחלקים מדי מהר ומתרבים ללא בקרה. בגלל העובדה שהרקמה הלימפטית נמצאת בחלקי גוף רבים, מחלת הודג'קינס יכולה להתחיל כמעט בכל איבר מאיברי הגוף. המחלה יכולה להתפתח בקשר לימפה אחד, בקבוצה של קשרי לימפה, ולעיתים בחלקים אחרים של המערכת כמו מוח העצם או הטחול.

 
 
 

גורמי סיכון למחלת הודג′קינס

 

נכון לעכשיו, הסיבות לתחלואה אינן ידועות. הרופאים אינם יכולים לומר מדוע אדם אחד חולה במחלה ואילו חברו בריא. זה ברור, עם זאת, כי המחלה אינה נגרמת מפציעה ואינה מידבקת. באמצעות איסוף נתונים על החולים במחלה, החוקרים איתרו מספר גורמי סיכון. אין פירושו של דבר שכל מי שיש לו גורמי סיכון אלו יחלה במחלה.

  • גיל/מין – מחלת הודג'קינס שכיחה באנשים בין הגילים 15-34 ובאנשים מעל גיל 55. היא שכיחה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים.
  • היסטוריה משפחתית – אחים ואחיות של חולים במחלה נמצאים בסיכון גבוה מהממוצע ללקות במחלה זו.
  • וירוסים – (נגיפים) זיהום בוירוס אפשטיין בר הוא גורם שעלול להיות קשור עם סיכון מוגבר ללקות במחלת הודג'קינס.
 
 
 

מה הם הסימפטומים ?

 

הסימפטומים יכולים לכלול:

  • נפיחות לא מכאיבה של בלוטות הלימפה בצוואר, מתחת לבית השחי ובמפשעה
  • חום חוזר בלתי מוסבר.
  • הזעות לילה.
  • ירידה בלתי מוסברת במשקל.
  • גירוד בעור

כאשר מופיעים סימפטומים כאלה, הם עדיין לא סימן מובהק להימצאות המחלה. ברוב המקרים הם נגרמים בשל סיבות קלות כמו שפעת. אולם כאשר הם אינם חולפים, יש צורך לגשת לבדיקה רפואית. חשוב שלא להמתין עד שמרגישים כאבים. מחלת הודג'קינס בשלב המוקדם שלה אינה גורמת לכאבים.

 
 

כיצד מאבחנים ?

 

כאשר הרופא חושד בקיומה של המחלה, הוא יקבל מהחולה את פרטי ההיסטוריה הרפואית שלו ויבצע בדיקה גופנית מדוקדקת. הבדיקה תכלול מישוש בלוטות הלימפה בצוואר, בבית השחי או במפשעות, על מנת לבדוק האם הן מוגדלות. הרופא עשוי לשלוח את החולה לביצוע בדיקות דם ובדיקות נוספות כמו:

  • בדיקת רנטגן של החזה, העצמות, הכבד או הטחול
  • טומוגרפיה ממוחשבת ( סי. טי. סקאן)
  • MRI – הדמייה בתהודה מגנטית
  • ביופסיה

אם הביופסיה מגלה נוכחות של מחלת הודג'קינס, הרופא יבדוק מהו השלב או היקף המחלה. קביעת השלב מגדירה את מידת התפשטות המחלה, ואם המחלה התפשטה, לאילו איברים היא התפשטה. תכנון הטיפול תלוי בממצאים אלו:

  • מספר ומיקום הבלוטות הנגועות במחלה
  • האם הבלוטות הנגועות נמצאות בצד אחד או בשני הצדדים של הסרעפת. (בחלק הגוף העליון, התחתון או בשניהם)
  • האם המחלה התפשטה אל מוח העצם, הטחול, או איברים מחוץ למערכת הלימפטית, כמו הכבד.

לשם הגדרת השלב בו נמצאת המחלה, ייתכן שהרופא יבקש לבצע בדיקות נוספות כמו ביופסיה של קשרי הלימפה, הכבד, מוח העצם או רקמה אחרת.

 
 

מהו הטיפול ?

 

תוכנית הטיפול נקבעת בהתאם לצרכיו של כל חולה. התוכנית גם תלויה בחומרת המחלה, גודל הבלוטות המוגדלות, מאילו סימפטומים סובל החולה, גילו של החולה ומצבו הכללי. ייתכן שהרופא יבקש לחסן את החולים כנגד שפעת, דלקת ריאות ודלקת קרום המוח.
לעיתים קרובות הטיפול במחלה נעשה על ידי צוות רב מקצועי הכולל: רופא אונקולוג, אחות אונקולוגית. מחלת הודג'קינס בדרך כלל מטופלת בהקרנות או בכימותרפיה או בשילוב של השתיים.

 
 
 

ההכנה לטיפול

 

סביר שתרצה לשאול את הצוות המטפל מספר שאלות כמו אלו:

  • מהי האבחנה המדויקת של מחלתי?
  • באיזה שלב מחלתי?
  • מה הן אפשרויות הטיפול? מה האפשרות המומלצת? מדוע?
  • מה הם הסיכונים הכרוכים בטיפול? מה הן תופעות הלוואי?
  • על אילו תופעות לוואי עלי לדווח לצוות המטפל?
  • כמה זמן יימשך הטיפול?
  • מה הם סיכויי ההצלחה?
  • האם הטיפול ישפיע על חיי היום יום שלי? אם כן, למשך כמה זמן?
  • האם יש בנמצא טיפולים חדשניים? האם אתה ממליץ על השתתפות בניסוי קליני?
 
 

שיטות הטיפול

 

שיטות הטיפול המקובלות הם טיפולי קרינה וטיפולים כימותרפיים, כן מתבצעות השלות מוח עצם והשתלת תאי דם צעירים היקפיים וכן טיפולים ביולוגיים.

רדיותרפיה – באמצעות קרינת רנטגן משמידים תאי סרטן. על פי השלב בו נמצאת המחלה יחליט הרופא האם הטיפול הקרינתי יהיה טיפול יחיד או שבנוסף יינתן לחולה גם טיפול כימותרפיה. הטיפול הקרינתי הוא טיפול מקומי והוא משפיע על תאי הסרטן רק במקום הגידול שאותו מקרינים.

השאלות השכיחות לפני טיפולי קרינה:

  • מהי מטרת הטיפול?
  • מה הם הסיכונים ותופעות הלוואי האפשריות?
  • על אילו תופעות לוואי עלי לדווח לצוות הרפואי?
  • כיצד יינתן הטיפול הקרינתי?
  • מתי יתחיל הטיפול? מתי יסתיים?
  • כיצד ארגיש במהלך הטיפול?
  • כיצד אשמור על עצמי במהלך הטיפולים?
  • כיצד אדע האם הטיפול יעיל?
  • כיצד ישפיע הטיפול על פעילותי הרגילה.

כימותרפיה - היא טיפול תרופתי שמיועד להרוס תאים ממאירים. במחלת הודג'קינס בדרך כלל ניתן שילוב של מספר תרופות כימותרפיות. הטיפול בדרך כלל ניתן במחזורים. טיפול ולאחריו מחזור של החלמה, ואז טיפול נוסף. רוב התרופות ניתנות בהזרקה אל כלי הדם. אחדות ניתנות דרך הפה. כימותרפיה היא טיפול כללי. כלומר, התרופות נכנסות אל תוך מחזור הדם ונודדות בכל הגוף. ברוב המקרים הטיפול ניתן על בסיס אמבולטורי אולם בחלק מן המקרים יהיה צורך באשפוז קצר.

השאלות השכיחות לפני תחילת טיפול כימותרפי:

  • מהי מטרת הטיפול?
  • אילו תרופות אקבל?
  • האם התרופות גורמות לתופעות לוואי, אם כן מה הן?
  • על אילו תופעות לוואי עלי לדווח לצוות המטפל?
  • כמה זמן יימשך הטיפול?
  • כיצד אוכל לשמור על עצמי במהלך הטיפול?
  • כיצד אדע אם הטיפול הצליח?
 
 

מה הן תופעות הלוואי ?

 

לטיפול קרינתי: תופעות הלוואי ועוצמתן תלויות במידה רבה בחלק הגוף המטופל. משך זמן הטיפול החולים נוטים להיות עייפים מאד, במיוחד לקראת סוף הטיפולים. מנוחה היא חשובה מאד, למרות שהרופאים ממליצים לחולים להיות פעילים ככל שניתן.

רוב החולים יאבדו שיער באזור ההקרנות והעור יהיה אדום, יבש ורגיש. יתכן גם שינוי קבוע בצבע העור לכהה יותר באזור ההקרנה.

כאשר הטיפול ניתן באזור החזה והצוואר, ייתכן שהחולים ירגישו יובש בגרון ונפיחות מטרידה. לעיתים קוצר נשימה ושיעול יבש. טיפול קרינתי באזור הבטן יכול לגרום לבחילות, הקאות, שלשולים או אי נוחות במתן שתן. לעיתים שינוי בתרופות או בהרגלי התזונה יכול להביא לשיפור.

טיפול קרינתי עלול להשפיע על ירידה במספר הכדוריות הלבנות שבדם. אם הדבר אמנם קורה, על החולה להיזהר משנה זהירות לבל ימצא במגע עם גורמים מזהמים ושלא יידבק במחלות, ושלא יחשוף עצמו לפציעות שכן גם קרישת הדם נפגעת. הרופא ינטר את מצב הדם במהלך הטיפול ואם יהיה צורך ידחה טיפולים על מנת לאפשר לכדוריות הלבנות להתאושש.

למרות התופעות הקשות, המצב חוזר בדרך כלל לקדמותו עם הפסקת הטיפול. עם זאת, יהיו חולים שירצו לשוחח עם הרופא שלהם על בעיות שעלולות לפגוע בפוריות, לפני התחלת הטיפול הקרינתי.

טיפולים כימותרפיים: תופעות הלוואי יכולות להיות שונות מחולה לחולה והן תלויות בעוצמת ובמשך הטיפול. החולים עלולים לחוש חולשה, נטייה לדימומים, נטייה להידבק בזיהומים, אובדן שיער, אובדן תיאבון, בחילות, הקאות , פצעים בשפתיים ובפה.

רוב תופעות הלוואי חולפות בהדרגה בין מחזור טיפול אחד למשנהו ובתום הטיפול כולו. עם זאת, לעיתים תופעת הלוואי הקבועה היא אובדן פוריות.

 
 
 

חשיבות התזונה הנכונה

 

תזונה נכונה במהלך טיפולים בסרטן היא חשובה ביותר. חשוב להקפיד לספק לגוף מספיק קלוריות וחלבונים שימנעו אובדן משקל ויאפשרו לו חידוש כוחות. בכלל, תזונה טובה מאפשרת לאנשים להרגיש טוב יותר. אצל חולים רבים נמצא כי קשה להם לשמור על דיאטה מאוזנת בגלל אובדן תיאבון. בנוסף, תופעות הלוואי כמו בחילות, הקאות ושלשולים ואפילו פצעים בפה מקשים עליהם. לעיתים אפילו המזון כאילו שינה את טעמו הרגיל. יש צורך להיוועץ עם דיאטנית שתסייע לחולים לאזן את תזונתם.

 
מקור: האיגוד לאונקולוגיה קלינית ורדיותרפיה

לתרומות לילדים חולי סרטן

לרשימה המלאה לחץ כאן

לתרומה מצילת חיים לחץ כאן