תקוה לחיים https://tlechaim.org.il Tue, 01 Dec 2020 09:12:00 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=5.5.3 https://tlechaim.org.il/wp-content/uploads/2018/09/favicon-100x100.png תקוה לחיים https://tlechaim.org.il 32 32 סרטן לימפומה מסוג הודג′קינס https://tlechaim.org.il/%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%9f-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%a4%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%92-%d7%94%d7%95%d7%93%d7%92%e2%80%b2%d7%a7%d7%99%d7%a0%d7%a1/ Wed, 03 Oct 2018 18:32:14 +0000 https://tlechaim.org.il/?p=1114 מחקר הסרטן הוביל להתקדמות ממשית בכל הנוגע להיוותרות בחיים ושיפור איכות החיים של אנשים עם מחלת הודג'קינס. ניתן לרפא את המחלה אצל רוב החולים, או לפחות לעצור את התקדמותה למשך שנים רבות.
מחלת הודג'קינס היא מחלה בקבוצת המחלות שנקראת לימפומות. לימפומה היא מונח כללי למחלות ממאירות שמתפתחות במערכת הלימפטית. מערכת הלימפה היא חלק מהמערכת החיסונית של הגוף. היא מסייעת לגוף להילחם במחלות ובזיהומים. במערכת הלימפטית עוברים נוזלי הלימפה בהם יש לימפוציטים שאחראים על הגנת הגוף בתוך מערכת מסועפת של קשרי לימפה. בלוטות לימפה נמצאות בבית השחי, מפשעות , בצוואר, בחזה ובבטן. חלק אחר של המערכת הלימפטית הוא הטחול, בלוטת התריס, השקדים ומוח העצם. ניתן למצוא רקמה לימפטית בחלקי גוף אחרים, כולל הבטן, המעיים והעור.
סרטן הוא קבוצה של מחלות שמתפרצת כאשר תאים מסוימים מתחלקים ללא כל בקרה. קבוצת תאים כזו נקראת גידול. הגידול יכול להיות שפיר, ואז הוא בדרך כלל ממוקם ואינו מתפשט, או ממאיר ואז הוא מתפשט אל רקמות סמוכות וגם שולח גרורות.

מהי מחלת הודג′קינס ?

במחלת הודג'קינס, תאים של המערכת הלימפטית הופכים להיות לא נורמליים. הם מתחלקים מדי מהר ומתרבים ללא בקרה. בגלל העובדה שהרקמה הלימפטית נמצאת בחלקי גוף רבים, מחלת הודג'קינס יכולה להתחיל כמעט בכל איבר מאיברי הגוף. המחלה יכולה להתפתח בקשר לימפה אחד, בקבוצה של קשרי לימפה, ולעיתים בחלקים אחרים של המערכת כמו מוח העצם או הטחול.

גורמי סיכון למחלת הודג′קינס

נכון לעכשיו, הסיבות לתחלואה אינן ידועות. הרופאים אינם יכולים לומר מדוע אדם אחד חולה במחלה ואילו חברו בריא. זה ברור, עם זאת, כי המחלה אינה נגרמת מפציעה ואינה מידבקת. באמצעות איסוף נתונים על החולים במחלה, החוקרים איתרו מספר גורמי סיכון. אין פירושו של דבר שכל מי שיש לו גורמי סיכון אלו יחלה במחלה.

גיל/מין – מחלת הודג'קינס שכיחה באנשים בין הגילים 15-34 ובאנשים מעל גיל 55. היא שכיחה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים.
היסטוריה משפחתית – אחים ואחיות של חולים במחלה נמצאים בסיכון גבוה מהממוצע ללקות במחלה זו.
וירוסים – (נגיפים) זיהום בוירוס אפשטיין בר הוא גורם שעלול להיות קשור עם סיכון מוגבר ללקות במחלת הודג'קינס.

מה הם הסימפטומים ?

הסימפטומים יכולים לכלול:

נפיחות לא מכאיבה של בלוטות הלימפה בצוואר, מתחת לבית השחי ובמפשעה
חום חוזר בלתי מוסבר.
הזעות לילה.
ירידה בלתי מוסברת במשקל.
גירוד בעור
כאשר מופיעים סימפטומים כאלה, הם עדיין לא סימן מובהק להימצאות המחלה. ברוב המקרים הם נגרמים בשל סיבות קלות כמו שפעת. אולם כאשר הם אינם חולפים, יש צורך לגשת לבדיקה רפואית. חשוב שלא להמתין עד שמרגישים כאבים. מחלת הודג'קינס בשלב המוקדם שלה אינה גורמת לכאבים.

כיצד מאבחנים ?

כאשר הרופא חושד בקיומה של המחלה, הוא יקבל מהחולה את פרטי ההיסטוריה הרפואית שלו ויבצע בדיקה גופנית מדוקדקת. הבדיקה תכלול מישוש בלוטות הלימפה בצוואר, בבית השחי או במפשעות, על מנת לבדוק האם הן מוגדלות. הרופא עשוי לשלוח את החולה לביצוע בדיקות דם ובדיקות נוספות כמו:

בדיקת רנטגן של החזה, העצמות, הכבד או הטחול
טומוגרפיה ממוחשבת ( סי. טי. סקאן)
MRI – הדמייה בתהודה מגנטית
ביופסיה
אם הביופסיה מגלה נוכחות של מחלת הודג'קינס, הרופא יבדוק מהו השלב או היקף המחלה. קביעת השלב מגדירה את מידת התפשטות המחלה, ואם המחלה התפשטה, לאילו איברים היא התפשטה. תכנון הטיפול תלוי בממצאים אלו:

מספר ומיקום הבלוטות הנגועות במחלה
האם הבלוטות הנגועות נמצאות בצד אחד או בשני הצדדים של הסרעפת. (בחלק הגוף העליון, התחתון או בשניהם)
האם המחלה התפשטה אל מוח העצם, הטחול, או איברים מחוץ למערכת הלימפטית, כמו הכבד.
לשם הגדרת השלב בו נמצאת המחלה, ייתכן שהרופא יבקש לבצע בדיקות נוספות כמו ביופסיה של קשרי הלימפה, הכבד, מוח העצם או רקמה אחרת.

מהו הטיפול ?

תוכנית הטיפול נקבעת בהתאם לצרכיו של כל חולה. התוכנית גם תלויה בחומרת המחלה, גודל הבלוטות המוגדלות, מאילו סימפטומים סובל החולה, גילו של החולה ומצבו הכללי. ייתכן שהרופא יבקש לחסן את החולים כנגד שפעת, דלקת ריאות ודלקת קרום המוח.
לעיתים קרובות הטיפול במחלה נעשה על ידי צוות רב מקצועי הכולל: רופא אונקולוג, אחות אונקולוגית. מחלת הודג'קינס בדרך כלל מטופלת בהקרנות או בכימותרפיה או בשילוב של השתיים.

ההכנה לטיפול

סביר שתרצה לשאול את הצוות המטפל מספר שאלות כמו אלו:

מהי האבחנה המדויקת של מחלתי?
באיזה שלב מחלתי?
מה הן אפשרויות הטיפול? מה האפשרות המומלצת? מדוע?
מה הם הסיכונים הכרוכים בטיפול? מה הן תופעות הלוואי?
על אילו תופעות לוואי עלי לדווח לצוות המטפל?
כמה זמן יימשך הטיפול?
מה הם סיכויי ההצלחה?
האם הטיפול ישפיע על חיי היום יום שלי? אם כן, למשך כמה זמן?
האם יש בנמצא טיפולים חדשניים? האם אתה ממליץ על השתתפות בניסוי קליני?

שיטות הטיפול

שיטות הטיפול המקובלות הם טיפולי קרינה וטיפולים כימותרפיים, כן מתבצעות השלות מוח עצם והשתלת תאי דם צעירים היקפיים וכן טיפולים ביולוגיים.

רדיותרפיה – באמצעות קרינת רנטגן משמידים תאי סרטן. על פי השלב בו נמצאת המחלה יחליט הרופא האם הטיפול הקרינתי יהיה טיפול יחיד או שבנוסף יינתן לחולה גם טיפול כימותרפיה. הטיפול הקרינתי הוא טיפול מקומי והוא משפיע על תאי הסרטן רק במקום הגידול שאותו מקרינים.

השאלות השכיחות לפני טיפולי קרינה:

מהי מטרת הטיפול?
מה הם הסיכונים ותופעות הלוואי האפשריות?
על אילו תופעות לוואי עלי לדווח לצוות הרפואי?
כיצד יינתן הטיפול הקרינתי?
מתי יתחיל הטיפול? מתי יסתיים?
כיצד ארגיש במהלך הטיפול?
כיצד אשמור על עצמי במהלך הטיפולים?
כיצד אדע האם הטיפול יעיל?
כיצד ישפיע הטיפול על פעילותי הרגילה.
כימותרפיה – היא טיפול תרופתי שמיועד להרוס תאים ממאירים. במחלת הודג'קינס בדרך כלל ניתן שילוב של מספר תרופות כימותרפיות. הטיפול בדרך כלל ניתן במחזורים. טיפול ולאחריו מחזור של החלמה, ואז טיפול נוסף. רוב התרופות ניתנות בהזרקה אל כלי הדם. אחדות ניתנות דרך הפה. כימותרפיה היא טיפול כללי. כלומר, התרופות נכנסות אל תוך מחזור הדם ונודדות בכל הגוף. ברוב המקרים הטיפול ניתן על בסיס אמבולטורי אולם בחלק מן המקרים יהיה צורך באשפוז קצר.

השאלות השכיחות לפני תחילת טיפול כימותרפי:

מהי מטרת הטיפול?
אילו תרופות אקבל?
האם התרופות גורמות לתופעות לוואי, אם כן מה הן?
על אילו תופעות לוואי עלי לדווח לצוות המטפל?
כמה זמן יימשך הטיפול?
כיצד אוכל לשמור על עצמי במהלך הטיפול?
כיצד אדע אם הטיפול הצליח?

מה הן תופעות הלוואי ?

לטיפול קרינתי: תופעות הלוואי ועוצמתן תלויות במידה רבה בחלק הגוף המטופל. משך זמן הטיפול החולים נוטים להיות עייפים מאד, במיוחד לקראת סוף הטיפולים. מנוחה היא חשובה מאד, למרות שהרופאים ממליצים לחולים להיות פעילים ככל שניתן.

רוב החולים יאבדו שיער באזור ההקרנות והעור יהיה אדום, יבש ורגיש. יתכן גם שינוי קבוע בצבע העור לכהה יותר באזור ההקרנה.

כאשר הטיפול ניתן באזור החזה והצוואר, ייתכן שהחולים ירגישו יובש בגרון ונפיחות מטרידה. לעיתים קוצר נשימה ושיעול יבש. טיפול קרינתי באזור הבטן יכול לגרום לבחילות, הקאות, שלשולים או אי נוחות במתן שתן. לעיתים שינוי בתרופות או בהרגלי התזונה יכול להביא לשיפור.

טיפול קרינתי עלול להשפיע על ירידה במספר הכדוריות הלבנות שבדם. אם הדבר אמנם קורה, על החולה להיזהר משנה זהירות לבל ימצא במגע עם גורמים מזהמים ושלא יידבק במחלות, ושלא יחשוף עצמו לפציעות שכן גם קרישת הדם נפגעת. הרופא ינטר את מצב הדם במהלך הטיפול ואם יהיה צורך ידחה טיפולים על מנת לאפשר לכדוריות הלבנות להתאושש.

למרות התופעות הקשות, המצב חוזר בדרך כלל לקדמותו עם הפסקת הטיפול. עם זאת, יהיו חולים שירצו לשוחח עם הרופא שלהם על בעיות שעלולות לפגוע בפוריות, לפני התחלת הטיפול הקרינתי.

טיפולים כימותרפיים: תופעות הלוואי יכולות להיות שונות מחולה לחולה והן תלויות בעוצמת ובמשך הטיפול. החולים עלולים לחוש חולשה, נטייה לדימומים, נטייה להידבק בזיהומים, אובדן שיער, אובדן תיאבון, בחילות, הקאות , פצעים בשפתיים ובפה.

רוב תופעות הלוואי חולפות בהדרגה בין מחזור טיפול אחד למשנהו ובתום הטיפול כולו. עם זאת, לעיתים תופעת הלוואי הקבועה היא אובדן פוריות.

חשיבות התזונה הנכונה

תזונה נכונה במהלך טיפולים בסרטן היא חשובה ביותר. חשוב להקפיד לספק לגוף מספיק קלוריות וחלבונים שימנעו אובדן משקל ויאפשרו לו חידוש כוחות. בכלל, תזונה טובה מאפשרת לאנשים להרגיש טוב יותר. אצל חולים רבים נמצא כי קשה להם לשמור על דיאטה מאוזנת בגלל אובדן תיאבון. בנוסף, תופעות הלוואי כמו בחילות, הקאות ושלשולים ואפילו פצעים בפה מקשים עליהם. לעיתים אפילו המזון כאילו שינה את טעמו הרגיל. יש צורך להיוועץ עם דיאטנית שתסייע לחולים לאזן את תזונתם.

מקור: האיגוד לאונקולוגיה קלינית ורדיותרפיה

]]>
מניעת נויטרופניה שנגרמה בעקבות טיפול כימותרפי, על ידי צריכת דבש יחודי https://tlechaim.org.il/%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%a2%d7%aa-%d7%a0%d7%95%d7%99%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%a0%d7%92%d7%a8%d7%9e%d7%94-%d7%91%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c/ Wed, 03 Oct 2018 18:32:01 +0000 https://tlechaim.org.il/?p=1112

]]>
למה לאנשים יש סרטן? https://tlechaim.org.il/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a9-%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%9f/ Wed, 03 Oct 2018 18:31:05 +0000 https://tlechaim.org.il/?p=1109 שאלה.
למה לאנשים יש סרטן?
תשובה.
נכנסתי לאנציקלופדיה, כדי לקרוא ולהבין, איך מגדירים את התופעה הפיזיולוגית שנקראת סרטן?
כך כתוב שם באופן כללי:
סרטן הוא שם כללי למחלות שונות, שבהן מספר תאים בגוף מתחלקים בצורה שהיא אינה נשלטת.
האסופה של תאים אלו יוצרים גידול ממאיר ("נאופלסיה") או שתאים אלו מתקדמים למקומות שונים בגוף (גרורות).
שדה המחקר והטיפול במחלת הסרטן ברפואה, נקרא אונקולוגיה.
סרטן הוא נושא מחקר חשוב עם עליית תוחלת החיים, מפני שככל שייווצרו פחות מוטציות בגנום, כך האדם יחיה יותר.
למרות התקדמות ניכרת בפיתוח תרופות עבור הסרטן, גילוי של סרטן בשלבים מאוחרים, עדיין לא ניתן לריפוי, ויכול להוביל למוות, אם כי ישנם כאלו שחיים איתו עשורים ארוכים.
כך מגדירים את מחלת הסרטן.
הייתי רוצה לחזור ולהדגיש את המשפט הבא שנכתב שם:
סרטן נגרם כתוצאה ממספר תאים בגוף הפיזי, שמתחלקים בצורה שהיא אינה נשלטת.
שאלה.
מי אמור לבקר, לפקח ולשלוט על התאים שלנו עצמנו, כך שהתאים לא יתחלקו בצורה שהיא אינה נשלטת?
תשובה.
אך ורק אנחנו בעצמו.
שאלה.
אם כך, למה אנחנו מגיעים למצב שבו אין ביכולתנו לפיקוח, בקרה ושליטה על גופנו הפיזי, כלומר על התאים שלנו עצמנו?
תשובה. 
איבוד הפיקוח, הבקרה והשליטה על התאים שלנו קורה, כיוון שברמת המודעות העצמית, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו איננו מתרגמים באופן האמיתי את עצמנו, כלומר את זהותנו האמיתית.
לכן, אנחנו גם איננו מתרגמים באופן הברור את המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים.
כתוצאה מחוסר ההבנה לזהותנו ולמציאות, איננו יכולים להבין את מהות ומטרת חיינו, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית והן מהבחינה הרוחנית.
רמת מודעות זו, גורמת לנו להיות מנותקים, כלומר לא להיות מחוברים לעצמנו.
כלומר, בשלב זה אנחנו מנותקים מבחינה תודעתית מגופנו הפיזי, וחיים במצב תודעתי של דמיון ולכן אנחנו יוצרים לעצמנו מציאויות שהן אשליה, דבר שאינו מאפשר לנו את המודעות העצמית ואת היכולת לפקח, לבקר ולשלוט בכל המתרחש בגופנו הפיזי, כשהתאים הם חלקים שמרכיבים ויוצרים את הגוף הפיזי שלנו, שיוצרים בעצם את מי שאנחנו מבחינה פיזיולוגית.
לכן, אנחנו חיים במצב של אי שפיות.
השפיות מתאפשרת לנו, כאשר יש ביכולתנו לעבד את הנתונים האמיתיים ולהגיע למסקנות האמיתיות.
כשאנחנו בריאים, הפיקוח, הבקרה והשליטה, נעשה מבחינה תודעתית באופן כזה שהתאים לא יתחלקו בצורה שהיא אינה נשלטת, אך פעולה זו נעשית באופן אינסטינקטיבי ושלא במודע בשלב ההתפתחותי זה של המין האנושי כיום.
דוגמה מהחיים למצב שמנתק אותנו מבחינה תודעתית מגופנו הפיזי:
שחקן שמשחק בתיאטרון מציג דמות שהיא אינה הוא, כלומר הדמות היא אינה זהותו האמיתית.
השחקן שמייצג את הדמות שהיא אינה זהותו האמיתית בהצגה, מציג אותה בתיאטרון על הבמה במציאות שהיא דמיונית, שייצר אותה הבמאי של ההצגה, מציאות זו היא אשליה. מצב זה שבו הכניס את עצמו השחקן, גורם לו להתנתק מזהותו האמיתית ומהמציאות האמיתית.
דוגמה זו, ממחישה את המצב שבו אנחנו כחברה נמצאים וחיים ביום יום שלנו.
כלומר, מנותקים מהאני העצמי שלנו, מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית.
לכן, איך אפשר יהיה לפקח, לבקר ולשלוט על הגוף הפיזי שלנו, ללא המודעות העצמית לכך?
ההשלכות הבריאותיות כתוצאה ממצב זה, גורמות למגוון רחב של תופעות פיזיולוגיות, שכוללות גם את התופעה הפיזיולוגית, שאנחנו כחברה מגדירים אותה כסרטן.
שאלה.
אם כך, למה אנחנו מסתבכים עם הסרטן?
תשובה.
כמו שציינתי מקודם, אנחנו מסתבכים עם הסרטן, כיוון שאורח החיים שאנחנו מנהלים אינו מתאים לגופנו הפיזי, ואינו תואם למהות ומטרת החיים.
אורח החיים הזה אינו מאפשר לנו להפעיל את גופנו הפיזי, להזין את גופנו הפיזי, ולתחזק את גופנו הפיזי באופן המתאים והבריא.
רוגע ושלווה ?
אורח חיים רגוע ושלו, מאפשר לגוף הפיזי העדין והשברירי שלנו לתפקד באופן מאוזן ויציב, כלומר מכוון, מה שמאפשר לנו את השפיות.
הרוגע והשלווה הן שתי מילים בעלות משמעות בעבורנו, והן כוללות בתוכן מכלול שלם של נושאים שעלינו להבין בהם ולחיות על פי הם, וזאת כדי שבעזרת אורח חיים זה אנחנו נהיה בריאים יותר.
מהו הרוגע הפנימי ?
הרוגע הפנימי הוא מצב תפעולי, שבו אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים, לא בעזרת הרגשות החיוביים שבנו, וגם לא בעזרת הרגשות השליליים שבנו.
מצב תפעולי זה מנטרל אותנו מהנדנדה הרגשית, מהזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות הטובים שבנו לבין הרגשות הרעים שבנו, מצב שאיתו אנחנו חיים.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שאנחנו מייצרים, ובהתאם להם אנחנו מתנהגים וגורמים לנו להתרגש, גורם לכך, שאישיותנו התנפצה לה למגוון רחב של דמויות.
מהם הרגשות הפנימיים שבנו ?
הרגשות הפנימיים החיוביים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, צחוק, שמחה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות הפנימיים השליליים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, ועוד.
מהי השלווה ?
השלווה משלימה את הרוגע הפנימי, והיא כוללת בתוכה מגוון רחב של נושאים, שצריך להבין אותם ולחיות על פיהם, כמו: תזונה, שינה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, שמירה על הטבע, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות, שמירה על גופנו הפיזי מפני מפגעים חיצוניים, לחיות ללא לחץ, לחיות ללא בעיות הישרדות, ועוד.
מה הקשר בין הרס עצמי לסרטן ?
הרס עצמי זוהי תופעה, שבה אין את הרצון לחיות יותר, מסיבה כזו או אחרת.
הרצון לחיות או למות לפעמים נמצא אצלנו במודע, אך לרוב הוא נמצא אצלנו בתת מודע.
לכן, מגוון האפשרויות להרס עצמי, כדי לממש את הרצון שלנו למות, יכול להיות באמצעות גורמים שהם חיצונים לנו, והוא יכול להיות גם באמצעות גורמים שהם פנימיים לנו, כל אחד והבחירות שלו בחיים.
אפשרויות פנימיות כמו למשל לנתק את עצמנו מהפיקוח, מהבקרה ומהשליטה על גופנו הפיזי, מה שמשתקף במגוון הרחב של תופעות פיזיולוגיות, שכוללות גם את התופעה הפיזיולוגית שנקראת סרטן.
איך לנטרל את הסרטן ?
הכל תלוי במצב הבריאותי, וכל אחד וההבנות שלו, רצונותיו ובחירתו שלו בדרך להירפא מהסרטן.
אני מעלה כאן אפשרות נוספת, איך אפשר לטפל ולנטרל את התופעה.
הגישה ברוב המקרים וגם בפרסומות היא, שצריך להילחם בסרטן.
משמעות המעשה להילחם היא, קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, התנהגות זו מנטרלת ומחלישה את היכולות הפיזיולוגיות שלנו.
לכן, רצוי להתייחס לתופעה כשהגישה היא לא להילחם, אלא לטפל בתופעה, לתקן את עצמנו, גישה זו רגועה ומרגיעה.
הבדלי הגישות יכולים להיות משמעותיים, לחיים ולמוות.
כדי לטפל ולנטרל את הסרטן, צריך לעבור תיקון, לעבור טרנספורמציה, לעבור שינוי אישיותי.
שינוי אישיותי, כשבמקביל גם תיקון ושינוי אורח החיים הלא בריא הקודם, מה שיאפשר לנו את ההתחברות לאני העצמי, לזהות האמיתית שלנו, מה שיאפשר לנו להחזיר לעצמנו את לקיחת האחריות הפיקוח, הבקרה והתפעול על גופנו הפיזי.
במידה והסרטן נגרם כתוצאה מהרס עצמי, וזהו רצונו של בעל התופעה למות, זו זכותו המלאה על גופו הפיזי.
אבל, ישנם מצבים שבעל התופעה אינו מודע לבחירתו למות, ולהשמדה העצמית הפנימית שהוא עורך לעצמו, ומעצם העלאת בחירתו למות מתת המודע למודע, יכולה לגרום לו לשנות את דעתו, ובכך לבחור בחיים.
חשוב לדעת, שלגוף הפיזי שלנו יש את היכולת לרפא, לתקן, לחדש, לנקות ואף לבנות את עצמו, אבל צריך להבין איך לאפשר לו לבצע זאת.
גורמים חיצונים נוספים, שכדאי להיזהר מהם:  
הגורמים החיצוניות לתופעת הסרטן הן כל הקרינות לסוגיהן, שיש להיזהר מהן.
מקורות הקרינה שאנחנו בני האנוש מייצרים ואחראיים להן שכן בשליטה שלנו, רצוי להפסיקם, ולהציב את אורח החיים הבריא שלנו כחברה לפני כל אינטרס כלכלי ו/או אחר.
כמו כן יש להיזהר מקרינות קוסמיות וטבעיות הקיימות סביבנו.
מסקנה:
התופעה הפיזיולוגית סרטן, משקפת את רמת המודעות העצמית, רמת מודעות שמאפשרת לבעל התופעה לאבד את השליטה על גופו הפיזי המורכב מתאים תאים.
הפיקוח והבקרה על גופנו הפיזי הוא בשליטתנו הבלעדית.
הגוף הפיזי הוא מכונה ביולוגית, שצריך להבין איך להפעיל אותו, איך להזין אותו, ואיך לתחזק אותו, וזאת כדי להימנע מכל אותן התופעות הפיזיולוגיות, כולל הסרטן, שגורמות לסבל רב, ואף למוות.

סיכום:
חיי רוגע ושלווה, מאפשרים לנו להיות מחוברים לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, וליצור לעצמנו מציאות שבה נהיה שלווים.
אישיות ומציאות זו, יאפשרו לנו להתייחס לגופנו הפיזי באופן המתאים והבריא, וליצור לעצמנו מציאות שתואמת את מהות ומטרת החיים.
רמת מודעות עצמית זו תאפשר לנו לשדרג את עצמנו מבחינה התפתחותית, שתגרום לכל אותן התופעות הפיזיולוגיות להיעלם להן, בכללן הסרטן.
המסר במאמר:
תיקון אישיותי, תיקון אורח חיים, תיקון ובחירה בחיים ולא במוות, שמירה על גופנו הפיזי מפני קרינות שאנחנו מייצרים והאחראיים להן, שמירה על גופנו הפיזי מפני קרינות קוסמיות וקרינות מהטבע שסביבנו שפוגעות בנו, כל מכלול הנושאים שציינתי, יכולים לנטרל ואף למנוע מאיתנו את הסרטן.

]]>
חקר הסרטן: מבט לעתיד https://tlechaim.org.il/%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%94%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%9f-%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%9c%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%93/ Wed, 03 Oct 2018 18:30:04 +0000 https://tlechaim.org.il/?p=1106 "רפואה אישית, תפורה על-פי מאפיינים גנטיים של כל חולה, תאפשר לנו לחסל את הגידול בלי לפגוע במטופל"

קוקטיילים. זו מילת המפתח במלחמה העתידית נגד הסרטן. כך אומר פרופ' משה אורן מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע, מחלוצי חקר המנגנונים המולקולריים של הסרטן. הרפואה המתקדמת תהיה מותאמת באופן אישי לכל אדם, ומבוססת על הפרופילים הגנטיים של החולה ושל הגידול גם יחד. ומה שאולי חשוב עוד יותר, בעתיד אפשר יהיה לתכנן לכל אדם תוכנית אישית למניעת סרטן. אם מחלה ממארת תתפתח בכל זאת, יוכלו הרופאים להשתמש בטיפולים יעילים בעלי סיכוי גבוה להביא להחלמה. פרופ' אורן, חתן פרס ישראל לשנת 2008, מאמין שטיפולים אלה יורכבו משילוב של מספר תרופות, בדומה לקוקטיילים המשמשים כיום לבלימת נגיפים שונים, לרבות נגיף ה-HIV הגורם איידס.

פרופ' אורן: "נראה ששום טיפול יחיד לא יפעל ביעילות מספקת כנגד הסרטן, וגם אם יימצא טיפול יחיד יעיל, הרי שהגידול עלול לפתח עמידות כנגדו. אך אם החולה יקבל תרופות אשר תוקפות בעת ובעונה אחת שני מנגנונים שונים – או יותר – הגידול יתקשה לשרוד וייכנע".

תרופות המותאמות אישית לחולה מביאות איתן יתרון חשוב נוסף: הן יחלישו ויפחיתו במידה רבה מאוד את השפעות הלוואי. כך הן יוכלו לחסל את הגידול בלי לפגוע בחולה. איך אפשר להתאים את התרופות לכל אדם בנפרד? פרופ' אורן: "קוקטייל התרופות יכוון למאפיינים גנטיים דומיננטיים בסרטן של כל חולה. יש לקוות שלא נצטרך להמציא כל קוקטייל מחדש, אלא נוכל לזהות קבוצות של חולים אשר מגיבים היטב לשילובים מסוימים של תרופות קיימות. חשוב יהיה לתת את התרופה הנכונה מהר, כי לחולי סרטן, לעיתים תכופות, אין הזדמנות שנייה".

מספר טיפולים מולקולריים אשר נבדקים כעת בניסויים קליניים מבוססים על מחקרו של פרופ' אורן על p53, גן המדכא גידולים – ואשר שיבושים בו קשורים למקרים רבים מאוד של סרטן בבני-אדם. הגן הזה ידוע בכינוי "שומר הגנום", מפני שהוא בולם את התפתחות הסרטן כאשר הגנום של התא נפגע. כאשר ה"מגן" הזה אינו מתפקד כראוי, אין מי שיבלום את הסרטן בדרכו הקטלנית. בשנת 1983, יחד עם שותפים למחקר, היה אורן הראשון אשר בודד ושיבט את הגן p53, ובשנים לאחר מכן הוא גילה שורת תגליות חיוניות הקשורות בתיפקודו של גן זה בתאים בריאים וסרטניים.

פרופ' אורן, על טיפולים המבוססים על p53: "אנחנו יודעים שתיפקודו האנטי-סרטני של p53 פגום במרבית הגידולים הסרטניים. בערך בחצי מהחולים, הפגם נובע מפגיעה ישירה בגן p53 עצמו. במקרים כאלה, הגישה הטיפולית הסבירה ביותר היא החדרת עותקים של p53 תקין לתאים בדרך של ריפוי גנטי, גישה הנבדקת כעת בניסויים קליניים בסין. במקרים אחרים, הפגם נמצא בגנים השולטים ב-p53 או במנגנונים מולקולריים שבהם משתמש p53 כדי לבצע את פעילותו – כפי שאומרים מדענים, 'במעלה הזרם' או 'במורד הזרם' מ-p53. במקרים כאלה, הטיפול המתאים הוא תיקון הפגם כדי לאפשר ל-p53 לבלום את הסרטן.

"לפני כעשר שנים גילינו מנגנון אחד 'במעלה הזרם' ל-p53: מתג גנטי הנקרא Mdm2, אשר שולט בפעילות ה-p53.

תפקידו של Mdm2 הוא להרוס עודפים של p53 כדי לוודא ש-p53 נמצא בתא בדיוק במינון הנכון. אך אם ה-Mdm2 פעיל מדי, הוא עלול להרוס יותר מדי p53, ובכך לסלק מהתא מנגנון חיוני לדיכוי גידולים. פעילות יתר כזאת של Mdm2 קיימת ב-10 עד 20 אחוז של גידולים סרטניים, במיוחד בסרקומות ובסוגים מסוימים של לויקמיה. תרופות אשר בולמות את ה-Mdm2 כדי למנוע הרס מיותר של p53 נבחנות כעת בשלב ראשון של ניסויים קליניים בארה"ב".

חדשות מהחזית
"במחקר שפורסם לאחרונה בעיתון Molecular Cell ונערך יחד עם עמיתנו בארה"ב, גילינו מנגנון חדש בו ה-Mdm2 יכול להפחית את רמת ה-p53 בתא. התברר, שבנוסף לכך ש-Mdm2 נצמד ישירות ל-p53 וגורם להריסתו, יכול המתג הזה להפחית את רמת ה- p53 באופן עקיף – בכך שהוא חוסם חלבון הנקרא L26, אשר ממלא תפקיד מכריע ביצירת ה-p53. במילים אחרות, ה-Mdm2 יכול גם לחסום את יצירת החלבון p53 וגם להאיץ את הריסתו של החלבון אשר כבר נוצר.

"כדי שנדע אם ממצא זה יכול להוביל לפיתוח תרופה, צריך לבדוק האם אתר הקישור בין שתי המולקולות, Mdm2 ו-L26 הוא בעל מבנה מתאים להתערבות תרופתית, אך אם כן, אני יכול לדמיין קוקטייל של שתי תרופות אשר יתקיף שני מנגנוני Mdm2 שונים – את זה שגילינו לפני יותר מעשר שנים ואת החדש שגילינו לאחרונה".

מקור המורכבות
"ברור שהטבע לא המציא כמה מנגנוני שליטה ב-p53 רק כדי לאתגר או לתסכל את חוקרי הסרטן. מטרתו של הטבע היא לשמור על רמה נמוכה של p53 כשהכל כשורה, אך להעלות את הרמה הזאת מהר וביעילות כאשר קורים בתא שינויים סרטניים לא רצויים. קשה להגיע לכך בעזרת מנגנון אחד בלבד".

אתגרים עתידיים
"רוב תרופות הסרטן מהדור החדש תוקפות אנזימים המעבירים אותות, אשר נחקרו רבות. בין אנזימים אלה יש קולטנים אשר מוצגים לעיתים תכופות על קרומו החיצוני של התא וקל להגיע אליהם, במיוחד באמצעות נוגדנים. לעומת זאת, p53 פועל בגרעין התא, מקום שקשה יותר להגיע אליו, ואפשר לעשות זאת רק באמצעות מולקולות קטנות המעוצבות במיוחד לצורך זה. עיצוב מולקולות כאלה הוא אחד האתגרים המרכזיים העומדים לפנינו בעתיד".

בקיצור: השאלה: מה הן הסיבות השאלה: מה הן הסיבות האפשריות לפעילות לא תקינה של הגן p53 – המאפיינת מקרים רבים של סרטן בבני-אדם?
הממצאים: מתברר שגן מסוים (Mdm2) משמיד כמויות עודפות של p53, הן באופן ישיר והן במנגנון עקיף. פעילות יתר של הגן הזה פוגעת ביכולתו של התא להתגונן מפני תהליכים סרטניים.
קרדיט: מגזין מכון וויצמן

]]>
השתלת מח עצם מדם טבורי – מבט לעתיד טוב יותר https://tlechaim.org.il/%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%9c%d7%aa-%d7%9e%d7%97-%d7%a2%d7%a6%d7%9d-%d7%9e%d7%93%d7%9d-%d7%98%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%9c%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%93-%d7%98%d7%95%d7%91-%d7%99%d7%95/ Wed, 03 Oct 2018 18:29:20 +0000 https://tlechaim.org.il/?p=1103 דם חבל הטבור עשיר בתאי גזע בעלי יכולת שגשוג גבוהה ולכן מהווה מקור טוב להשתלות תאי אב. תאי הגזע הצעירים של מערכת הדם (המערכה ההמטופויטית), הם בעלי יכולת גבוהה ביותר לחדש את מערכת הדם ואת מערכת החיסון לאחר טיפול כימותרפי. תאי דם חבל הטבור משמשים להשתלה במחלות תורשתיות כגון אנמיה ע"ש פנקוני וכשלים של מערכת החיסון ומחלות ממאירות כגון ליקמיה חריפה מסוג לימפטי או מילואידי ומחלות ממאירות אחרות, ולהצלת חיי אדם. עקב נפח דם קטן של דגימות דם חבל הטבור ומספר תאים אבסולוטי קטן, שמשו עד לאחרונה דגימות דם חבל הטבור בעיקר להשתלות בילדים. בעזרת פיתוחים חדישים ובעיקר השתלות של מספר דמי חבל טבור בעת ובעונה אחת, מבוצעות עתה בארץ ובעולם יותר ויותר השתלות דם חבל טבור במבוגרים.

בשל התכונות הביולוגיות הטובות של דם חבל הטבור, ניתן לבצע את ההשתלה מדם חבל הטבור בהתאמה חלקית של מערכת סיווג ותיאום הרקמות ואין הכרח בהתאמה מלאה – דבר, המגדיל באופן משמעותי את הסיכוי למצוא תורם להשתלה. בנוסף, השתלות שמקורן בתאי דם טבורי, חוסכות ניתוח ו/או מתן גורמי גידול המטופויטיים לצורך לקיחת תרומת תאי גזע וכרוכות בפחות סיבוכים אימונולוגיים לאחר ההשתלה. השתל גם זמין באופן כמעט מיידי.
רק לאחד מארבעה חולים הנזקקים להשתלת תאי גזע המטופויטיים, יש תורם מתאים במשפחה. כלומר, שלושה מבין ארבעה חולים שניתן להציל או להאריך את חייהם על ידי השתלה, תלויים במציאת תורם חלופי, בד"כ תורם זר. עד לאחרונה, אותרו התורמים הזרים במאגרי מידע מח עצם. אלא שמלאכת האיתור אורכת מספר חודשים בממוצע והשתל לא זמין באופן מיידי.

עקב כך, הוקמו ברחבי העולם ובארץ בנקי דם חבל טבור. בנק דם חבל טבור ציבורי הוקם לראשונה בישראל בשנת 1994, במטרה להעניק לאזרחי המדינה הזקוקים לתורם להשתלה מקרב בני המשפחה או שאין להם תורם מתאים במשפחה, את האפשרות למציאת תורם מתאים בבנק דם חבל טבור. בארץ פועלים כיום שני בנקי דם חבל טבור ציבוריים.

בנוסף, תאי דם חבל הטבור מהווים מקור מצוין לתרפיה גנטית וזאת בשל היותם תאים צעירים ויכולת ההתחדשות הגבוהה שלהם. הנושא של תרפיה גנטית נמצא בחזית הרפואה, מאחר והוא מציע (לפחות באופן תיאורטי) ריפוי לחולים עם מחלות גנטיות, שהם בדרך כלל בני מיעוטים וקבוצות אתניות סגורות. תאי דם חבל הטבור יכולים לשמש גם לטיפול המביא להתחדשות רקמות רבות בגוף, הניזוקות מתהליכים ומחלות שונות. לדוגמא: תאי גזע המטופויטיים מקבילים משמשים כיום כטיפול בחולים הסובלים ממחלת לב איסכמית. תאי גזע מדם חבל הטבור יכולים לגרום ליצירה מחודשת וצמיחה של כלי דם. באופן דומה, תאי גזע המטופויטיים משמשים ליצירת עצם וסחוס ובחיות מעבדה ניתן אף ליצור מהם רקמה נוירולוגית או רקמת כבד, שאולי תוכל לשמש לחולים עם מחלות ניווניות או עם אי ספיקה כבדית.

אם כן, תרומה פשוטה של חומר ביולוגי אשר היה מושמד עד לאחרונה ולא היה לו שימוש, מוקפאת עתה ומשמשת להשתלות בחולים הסובלים ממחלות ממאירות או גנטיות. בישראל, כ-120,000 לידות בשנה. בעתיד, יתכן ותאי דם חבל הטבור ישמשו גם לריפוי רקמתי ויהוו את המקור העיקרי לתאי גזע.

מהם תאי גזע?
תאי האב (הגזע) הם תאי המקור הן למערכת הדם (המערכה ההמטופויטית) והן למערכת החיסון. באדם, תא המקור הראשוני שזוהה הוא תא המבטא על פניו את האנטיגן (חלבון) CD34+)CD34 )  ו/או   CD133+) CD133 ) והוא אינו מבטא על פניו אנטיגנים כדוגמת CD38-) CD38 )או אנטיגנים של השורות ההמטופויטיות השונות: השורה האדומה (האריטרואידית), השורה הלבנה (המילואידית) והשורה המגקריוציטרית. תא האב נראה מבחינה מורפולוגית כלימפוציט (תא עגול עם גרעין התופס את רוב התא) והוא מהווה עד 1% מתאי מח עצם. תא האב הוא 1% גם המקור לתאי מערכת החיסון הכוללים את תאי ה-B האחראים על ייצור הנוגדנים, תאי ה-T האחראים על החיסון התאי ותאי ה-NK – תאים קוטלים טבעיים הנמצאים בקו הראשון של ההגנה של הגוף כנגד זיהומים וירליים וגידולים ממאירים. לאחרונה נמצא, שתאי ה-NK הם בעלי חשיבות גדולה ביותר בהשתלות ובעיקר בהשתלות עם התאמה חלקית של מערכת סיווג ותאום הרקמות (השתלות Haploidentical ). בעזרת גורמי גידול המטופויטיים כדוגמת G-CSF (גורם הגידול ההמטופויטי של התאים הלבנים – גרנולוציטים), GM-CSF (גורם מקביל המשפיע גם על המונוציטים), אריטרופואיטין (גורם הגידול של השורה האריטרואידית) ו-SCF (גורם גידול ראשוני הפועל על תא האב בשילוב עם גורמי גידול נוספים) נתן לנייד תאי אב ממח העצם לדם הפריפרי. לתהליך הניוד קוראים מוביליזציה. הוא נגרם על ידי חיתוך מולקולות תאחיזה מטיפוס 4-VLA וסלקטינים בעזרת אנזימים פרוטאוליטים כדוגמת אלסטאז ומטריקס מטאלופרוטאינזות (MMPs ). לכימוקינים כדוגמת 1-SDF והליגנד שלו CXCL12 ול-(IL-8) CXCL8 תפקיד חשוב במהלך המוביליזציה של תאי האב ממח העצם לדם הפריפרי.

בשנות השבעים המאוחרות, נמצא שמתן כימותרפיה מעלה את מספר תאי האב בדם הפריפרי, ממצא שהביא לכך שרוב ההשתלות העצמיות המבוצעות כיום מבוצעות עם תאי אב מדם פריפרי. היכולת לנייד תאי אב לדם הפריפרי בעזרת G-CSF מספר פעמים חוזרות, הביא ליכולת להגיע למספר רב ביותר של תאי אב בשתל, עובדה המאפשרת כיום ביצוע השתלות Haploidentical . מקור נוסף לתאי אב הוא כאמור דם חבל הטבור. את תאי האב מהדם הפריפרי ניתן גם לבודד בעזרת קולונות ולהגיע לאוכלוסיות טהורות של תאי אב. תאי האב והשתלים העצמיים המורכבים מהם, מוקפאים במיכלי חנקן נוזלי בטמפרטורה של -1960C (בנק תאי אב). את השתלים מקפיאים בהקפאה מדורגת (100C /לדקה). ניתן לשמר שתלים ותאי אב בצורה זו לפחות למשך 15-20 שנה. בשתלים שהוקפאו למשך זמן ארוך כדאי לבדוק חיות ומספר מושבות המטופויטיות (CFU-C ) לפני השימוש. במקרים מסוימים, לפני ההקפאה, מנקים את השתלים מזיהום של תאי גידול בעזרת שילוב של נוגדנים חד שבטיים או אמצעים אחרים הכוללים צטריפוגציות, קולונות ועוד (תהליך הנקרא Purging ). צורת ה-Purging היעילה ביותר כיום היא בידוד והקפאה של תאי האב ההמטופויטי, ה- +CD34 עצמו.

השתלת דם חבל טבור
השתלת תאי גזע מציעה ריפוי והארכת חיים לשורה ארוכה של מחלות גנטיות וממאירות. רק לאחד מכל ארבעה חולים הנזקק להשתלה, נמצא תורם מתאים, במערכת סיווג ותאום הרקמות, במשפחה. קיים יחס ישיר בין רמת המתאם במערכת סיווג ותיאום הרקמות בין החולה והתורם לבין הצלחת השתלת תאי הגזע. בכדי להגביר את הסיכוי למציאת תורם מתאים להשתלה, הוקמו ברחבי העולם ובארץ מאגרי מידע של מתנדבים שעברו סיווג ותיאום רקמות ומוכנים לתרום את תאי הגזע שלהם להשתלה. בשנים האחרונות נמצא, שתאי גזע מדם חבל טבור (דם השליה) הינם תאים מצוינים הן למטרות השתלה והן למטרות ריפוי גנטי. תאים אלו הינם קדומים יותר מבחינת ההיררכיה ההמטולוגית מהתאים המקבילים במח העצם או בדם פריפרי. מאידך, המערכת החיסונית בדם חבל טבור הינה בתולית יותר. לכן, דם חבל טבור הינו מקור אטרקטיבי כמקור לתאי גזע להשתלה במחלות גנטיות וממאירויות. מתוך רקע זה, הוקמו בשנים האחרונות ברחבי העולם בנקי דם חבל טבור, בהם מוקפאים דמי חבל טבור הנאספים בחדרי הלידה מלידות נורמליות, לאחר חתימה על הסכמה מדעת. איסוף הדם הטבורי לא מהווה סיכון לאם או לוולד. לאחר סידרת בדיקות ארוכה, כולל סיווג רקמות, דמי חבל הטבור מוקפאים ב–1960Cועומדים לרשותו של כל חולה הנזקק להשתלה. עד היום, בוצעו ברחבי העולם כעשרת אלפים השתלות מדמי חבל טבור שהוקפאו בבנקים השונים.

היתרונות בהשתלת דם חבל טבור הם: 1) סיכוי למציאת שתל מהר יותר ולמספר גדול יותר של חולים. 2) היעדר סכנה והיעדר צורך בניתוח או במתן טיפול מכין לתורם. 3) שתל הנקי מגורמים מזהמים או מתאי גידול. 4) שכיחות נמוכה יותר של מחלת השתל נגד מאכסן, מחלה שהיא עקב אכילס של ההשתלה האלוגנאית ובה מערכת החיסון של השתל (הלימפוציטים בשתל) תוקפים את החולה. 5) היכולת לבצע השתלה בהתאמה חלקית של מערכת סיווג ותיאום הרקמות בין החולה לתורם. בנקי דם חבל הטבור באירופה וחלק מהבנקים המקבילים בארה"ב מאוחדים ברשת ממוחשבת הנקראת NetCord ו-FACT . הבנקים חייבים לקבל אישור מארגון זה או לחילופין הארגון האמריקאי להשתלות מתורמים זרים NMDP או הארגון האמריקאי לבנקי דם, ה-AABB . השתלת חבל הטבור הראשונה בעולם בוצעה בצרפת ב-1988 בילדה עם מחלה גנטית (אנמיה ע"ש פנקוני). השתלת חבל הטבור הראשונה בארץ בוצעה ב-1994 ובנק דם חבל הטבור הראשון בארץ הוקם ב-1994. בארץ בוצעו עד כה כמאה השתלות מדם חבל טבור, רובן בילדים ולאחרונה בוצעו מספר השתלות במבוגרים תוך שימוש ב-2 דמי חבל טבור שונים, המעורים בו זמנית לחולה.

מהם היתרונות להשתלה מדם חבל הטבור?
אחד היתרונות העיקריים של השתלה מדם חבל הטבור הוא, כאמור, שכיחות נמוכה יותר של מחלת השתל נגד המאכסן, המהווה את גורם התמותה העיקרי בהשתלות תאי אב. שכיחות נמוכה זו נובעת מחוסר הבשלות של מערכת החיסון בדם חבל הטבור. חוסר בשלות זה מביא לאפשרות של ביצוע השתלות בחוסר התאמה של מערכת סווג ותאום הרקמות בין המושתל לתורם, דבר המגביר באופן משמעותי את הסיכוי למצוא תורם זר לחולה הנזקק להשתלה. הזמן הממוצע למציאת תורם זר מתאי אב לחולה המשתייך לקבוצת הרוב באוכלוסיה הוא כ-4 חודשים, אך הסיכוי למצוא תורם מח עצם לחולה המשתייך לקבוצות המיעוט באוכלוסיה נמוך הרבה יותר ומשך החיפוש ארוך יותר וזאת, מכיוון שקבוצות המיעוטים אינן מיוצגות כהלכה במאגרי תורמי מח העצם. הסיבות הסוציואקונומיות לכך הן מרובות, אך מחקרים הראו שההיענות וההתנדבות בתרומת מח עצם בקבוצות המיעוטים נמוכות יותר ולכן הייצוג שלהם במאגרי מח עצם, קטן. דעות קדומות ולעיתים אף אמונה דתית, מהווים גם הם גורם מעכב. לעומת זאת, מציאת שתל בבנק דם חבל טבור אורכת ימים בודדים. הסיכוי למציאת התרומה להשתלה גבוה, מכיוון שאין צורך להקפיד על התאמה מוחלטת של מערכת סווג הרקמות וניתן גם למקד את איסופי הדם הטבורי לקבוצות מיעוטים, שהם גם הצרכנים העיקריים, בשל שכיחות גבוהה יותר של מחלות תורשתיות.

יתרון בולט נוסף לבנק הדם הטבורי הוא בכך, שכאשר נמצאה דגימה מתאימה להשתלה, הדגימה כבר עברה את הבדיקות הרפואיות והיא זמינה, מועברת למרכז ההשתלות באופן מיידי ומאפשרת לבצע את ההשתלה במהירות. כאשר נמצא תורם מתאים במאגר תורמי מח עצם, יש צורך לבצע לו בדיקות רפואיות ולתאם עימו מועד השתלה. לא אחת אנו נתקלים אז בבעיה שתורם מסרב לתרום או שאיננו זמין בשעה שיש צורך לבצע השתלה דחופה.

השתלות מדם חבל טבור מתורמים זרים (Unrelated )
הסדרות הגדולות של השתלות מדם חבל טבור מתורמים זרים מקורן באירופה (EuroCord ) ובארה"ב (IBMTR ) והן מסכמות מאות השתלות, בעיקר באינדיקציות של מחלות ממאירות מסוג ליקמיה לימפטית ומילואידית חריפה אך גם בלימפומה ובממאירויות נדירות יותר. נמצא, שקיים יחס ישר בין מספר התאים הנוקלארים (TNC ) ובחלק מהדיווחים בין מספר תאי הגזע ההמטופויטיים (CD34 ) לבין מהירות הקליטה. קליטה מילואידית הושגה בממוצע ביום 28 וקליטה של השורה הטרומבוציטית ביום 60, אך לעיתים הקליטה אף איטית יותר. נמצא גם יחס בין מידת ההתאמה של סיווג ותאום הרקמות בין דם חבל הטבור לבין החולה ומהירות הקליטה. שכיחות מחלות שתל נגד מאכסן נמצאה נמוכה יותר בהשתלות מדם חבל טבור מתורם זר, בהשוואה להשתלת מח עצם או תאי גזע מדם פריפרי מתורם זר. הקיום והקיום ללא מחלה לאחר השתלת דם חבל טבור מתורם זר, גם הן נמצאו בהתאמה למספר התאים הנוקלארים שהושתלו.

מקובל היום, שיש לערות לחולה ביום ההשתלה מינימום של 2.5×107 תאים נוקלארים לק"ג ו-1.7×105 תאי גזע לק"ג. במידה ומערים פחות תאים, הקליטה נמצאה איטית יותר והתמותה בהשתלה נמצאה גבוהה יותר. באופן כללי, בגלל הקליטה האיטית יחסית בהשתלה מדם חבל טבור, התמותה ב-100 הימים הראשונים לאחר ההשתלה (אחד מהמדדים המקובלים להצלחת ההשתלה המטופויטית בכלל) גבוהה באופן משמעותי בהשתלה מדם חבל טבור, בהשוואה להשתלת מח עצם או תאי גזע מדם פריפרי.

השתלות דם חבל טבור במבוגרים
בשל המיעוט האבסולוטי של תאי גזע בדם חבל הטבור באופן פרטני ובגלל העובדה שבהשתלה המטופויטית בכלל, קיים יחס ישיר בין כמות התאים המעורים לחולה והצלחת ההשתלה, בשנים הראשונות רוב ההשתלות של דם חבל טבור בוצעו בילדים עם מחלות גנטיות או ממאירות. בשנים האחרונות, בעקבות חידושים שחלו בתחום, שיפור הניסיון של המרכזים השונים, רפואה תומכת וירידה משמעותית בתמותה בהשתלות דם חבל טבור, מבוצעות יותר ויותר השתלות דם חבל טבור במבוגרים. יש לכך חשיבות גדולה מכיוון שעיקר התחלואה ההמטואונקולוגית הינה בגיל המבוגר. הגיל הממוצע של ליקמיה חריפה הינו 65-70 שנה. המובילים בתחום השתלות דם חבל טבור במבוגרים הם V. Rocha ו-E. Gluckman מצרפת, Wagner ו-Langhlin מארה"ב ו-Prof. Takahashi מיפן. במאמרים מובילים שהתפרסמו לאחרונה בעיתונים מהשורה הראשונה כדוגמת New Eng J. Med ו-Blood , דווח על מאות חולים מבוגרים עם ליקמיה חריפה שעברו השתלת דם חבל טבור, כאשר תוצאות ההשתלה לא נמצאו שונות באופן משמעותי מהשתלות מח עצם או תאי גזע מדם פריפרי מתורמים זרים, בהתאמה חלקית או מלאה. דהיינו, הקיום ללא מחלה, התמותה והישנות המחלה היסודית לא נמצאו שונים בין השתלת תאי גזע מדם חבל טבור להשתלת מח עצם או דם פריפרי.

מאידך, הקליטה, הן של השורה הלבנה והן של השורה המגקריוצטרית נמצאה נמוכה יותר לאחר השתלת דם חבל טבור. התוצאות הטובות ביותר בהשתלת דם חבל טבור במבוגרים מדווחות מיפן.פרופ' Takahashi וחבריו סיכמו לאחרונה מאה השתלות דם חבל טבור במבוגרים עם ממאירויות המטולוגיות ודיווחו על הצלחות מרשימות עם קיום של 80%, תוצאות טובות יותר מאשר בהשתלות מח עצם מתורמים זרים במבוגרים עם ממאירויות המטולוגיות ביפן.

דרכים חדשות להגדיל את קצב וסיכוי הקליטה בהשתלות מדם חבל טבור
כאמור, המגרעת העיקרית בהשתלות מדם חבל טבור היא מהירות הקליטה. הקליטה לאחר השתלה מדם חבל טבור איטית ב-10-14 יום בהשוואה להשתלת מח עצם או תאי גזע מדם פריפרי ואחוזי הקליטה נמוכים בכ-10%. קיימות היום מספר שיטות הבאות לענות על חסרון זה, שיטות שבחלקן נמצאות עדיין בניסיונות קליניים ובחלקן נמצאות כבר ברפואה הפרקטית השגרתית במבוגרים. השיטה המובילה הנמצאת כבר בקליניקה היא השתלה של שני דמי חבל טבור לחולה מבוגר אחד. באופן היסטורי, ההשתלה הראשונה של דם חבל טבור בשנות השבעים המוקדמות בוצעה כאשר לחולה נתנו בעירוי 6 דמי חבל טבור שונים (רק דם טבורי אחד נקלט). בסין, בוצעו משך שנים השתלות עם מספר דמי חבל טבור. בעולם המערבי ההשתלות הראשונות של שני דמי חבל טבור בוצעו ע"י Wagner וחבריו ממינסוטה, ארה"ב. Wagner דיווח במאמר מוביל ב-Blood על השתלות של שני דמי חבל טבור בחולים מבוגרים לאחר טיפול מכין קטן מינון. השתלים נקלטו ביום 8-10. תוצאה מהפכנית. בתקופה הראשונה (3 שבועות ראשונים לאחר ההשתלה) נמצא חומר גנטי (DNA ) שהעיד על קליטה של שני דמי חבל טבור ובהמשך השתלט דם חבל טבור אחד וחברו נדחה.

עד היום, בוצעו מעל 100 השתלות של שני דמי חבל טבור באותו חולה והתוצאות חוזרות על עצמן, אם כי הקליטה לרוב איטית יותר מאשר דווח במאמר הראשוני. שיטות נוספות להגברת הקליטה הן השתלות דמי חבל טבור שהורבו במעבדה בעזרת תערובת של גורמי גידול המטופויטיים, השתלות של דמי חבל טבור שעברו הרבייה חוץ גופית בעזרת מולקולות המעכבות התמיינות ומגבירות לכן את יכולת השגשוג של תאי הגזע. המולקולה המובילה בתחום היא ה-TEPA , מולקולה המסלקת את הנחושת מהתאים ועל ידי כך מעכבת את התמיינות תאי הגזע וגורמת להתרבותם. שיטות נוספות הן השתלה בו זמנית של תאי גזע מדם חבל טבור עם תאים מזנכימלים מהשליה או ממקור אחר והשתלה של תאי גזע מדם חבל טבור ישירות לתוך העצם והשתלה של תאי גזע מדם חבל טבור ביחד עם תאים המטופויטים מדם פריפרי בהתאמה חלקית (לרוב בילדים כאשר התאים הפריפריים ניתנים מאחד ההורים). לאחרונה נמצא, שניתן להרבות תאי גזע מדם חבל טבור בעזרת חומרים המדכאים מתילציה של גנים (המתילציה גורמת להשתקת גנים) ו/או חומרים המדכאים דאצטילציה. אחד מהחומרים הנ"ל הוא החומצה הוולפורית (Valporic ), המשמשת כתרופה נגד אפילפסיה.

תגובת השתל נגד הגידול (GVL ) בהשתלה מדם חבל הטבור
השתלות תאי הגזע המודרניות המאפשרות השתלה גם בגיל יחסית מבוגר (עד 75), מבוססות על תגובת השתל נגד הגידול וטיפול מכין כימותרפי קטן מינון. בדרך כלל תגובת השתל נגד הגידול (GVL ), התגובה בה מערכת החיסון שבשתל תוקפת את הגידול של החולה הולכת בד בבד עם תגובת השתל נגד החולה – מחלת השתל נגד מאכסן. מאחר שכפי שציינו למעלה, תגובת השתל נגד מאכסן נמוכה בהשתלת תאי גזע מדם חבל טבור לעומת השתלת מח עצם או תאי גזע מדם פריפרי, היה חשש בתחילת הדרך שתגובת השתל נגד הגידול תהיה אף היא נמוכה יותר וחלשה יותר בהשתלה מדם חבל טבור – דבר, שעלול להביא להישנות גבוהה יותר של המחלה היסודית הממאירה לאחר ההשתלה (רלפס), אך נמצא שאין הדבר כך. תגובת השתל נגד הגידול קיימת לאחר השתלת דם חבל טבור מכיוון שדם חבל הטבור עשיר בתאים קוטלים טבעיים (NK ) שניתן אף להרבותם חוץ גופנית (ex vivo expantion ) ותאים אלו שהינם תאים ציטוטוקסיים תוקפים ביעילות את הגידול ומשמידים אותו. נמצאה קורלציה הפוכה בין המתאם בסיווג רקמות לחוזק התגובה של השתל נגד הגידול. דהיינו, ככל שהמתאם בסיווג ותאום הרקמות קטן יותר, הישנות המחלה היסודית הקטנה יותר. ככל שסיווג הרקמות שונה בין דם חבל הטבור והחולה, כך גדלה יותר ההתקפה החיסונית של שתל דם חבל הטבור כנגד המחלה היסודית והישנות מחלת הסרטן נמוכה יותר לאחר ההשתלה. אכן, שכיחות הישנות המחלה היסודית לאחר השתלת דם חבל טבור אינה שונה מזו שלאחר השתלת מח עצם או תאי גזע מדם פריפרי – דבר המעיד על תגובת שתל נגד גידול תקינה.

שימוש בתאי גזע מדם חבל טבור לריפוי רקמתי
שימוש בתאי גזע המטולוגים לריפוי רקמתי מעורר לאחרונה הדים נרחבים. בעבר, במשך שנים היה מקובל שתאי גזע המטופויטיים יכולים להתמיין אך ורק לתאים בוגרים של מערכת הדם דהיינו אריטרוציטים, לויקוציטים וטרומבוציטים וכן לתאים של מערכת החיסון. בשנים האחרונות נמצא שיתכן וכלל זה אינו מדויק ויתכן ותאי גזע המטופויטיים יכולים להתמיין לתאים של מערכות אחרות בתלות בגורמים סביבתיים, גורמי גידול וגורמי בקרה שונים. קיים בנושא זה וויכוח עז והדעות חלוקות. במידה והדבר נכון, יש בכך כמובן פוטנציאל רפואי גדול ומלהיב. התאים בעלי הכושר הגדול ביותר להתפתח ולהתמיין לתאים של מערכות אחרות בגופנו הם התאים המזנכימאליים – תאי תשתית במח העצם. תאים אלו יכולים להתמיין לעצם, סחוס, שריר, כלי דם ויתכן ואף לתאים של מערכת עצבים, הלב והכליה. מאידך, יכולת ההתמיינות של תאי גזע המטופויטיים לאברים ורקמות אחרים מוגבלת בהרבה יותר. תאי גזע מדם חבל טבור מסוגלים להתמיין לפחות לכלי דם ויתכן גם לתאים של מערכת עצבים מרכזית, דבר שהוכח בחיות מעבדה ובניסיונות קליניים ראשונים. יכולת ההתמיינות שלהם לאברים אחרים מוגבלת ביותר ו/או לא קיימת. באשר לתאי מזנכימה, ניתן לגדל תאים מזנכימליים מדם חבל טבור אך התאים גדלים פחות טוב מאשר תאים מקבילים ממח עצם.

מאידך, ניתן לגדל תאים מזנכימליים מהשליה ותאים אלו, שנמצאו כמגבירים את יכולת הקליטה של תאי גזע המטופויטים במודל חיה, יבדקו בקרוב בניסיונות קליניים.

קרדיטים: פרופ' ארנון נגלר, ראש המערך ההמטולוגי במרכז הרפואי ע"ש שיבא – תל השומר, כתב העת "MEDICINE".

]]>
הקרב על החיים !!! – על ילדים חולי סרטן https://tlechaim.org.il/%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%91-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%9f/ Wed, 03 Oct 2018 18:25:45 +0000 https://tlechaim.org.il/?p=1098 כל הורה חושש מהרגע בו ילדו יסבול כאב והוא לא יוכל להושיעו – מה עושים כשלילד  יש סרטן?

אין דבר נורא יותר להורה מאשר לצפות בילדו הסובל ממחלה שנלווה אליה צל מאיים של מוות. העובדה המעודדת היא ששיעור ההחלמה אצל ילדים החולים בסרטן עומד על כ-80 אחוז. מרגע שהורים מתבשרים על אבחון המחלה, הם עוברים תהליך התמודדות מורכב וכואב המלווה בתחושות של חוסר אונים ואשמה. כיצד ניתן להקל על הילד בהתמודדותו עם המחלה הקשה, האם רצוי לשתף את האחים בתהליך ואיך נצליח לשדר אופטימיות לילד.

"אני, שערסלתי את בתי על הידיים כשכאבה לה הבטן, שהרגעתי אותה כשהשיניים הראשונות שלה צמחו וכשסבלה מחום גבוה, נותרת עכשיו לגמרי חסרת אונים מול הסבל הנוראי שהיא עוברת". זהו אחד המשפטים השכיחים שבהם נתקלת ד"ר תרצה יואלס, פסיכולוגית התפתחותית מהמרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה, מצד הורים, שיום בהיר אחד, ללא כל הכנה מוקדמת, נאלצים להתמודד עם ביטוייה של מחלה המאיימת על חייו של הילד היקר להם מכל. ד"ר יואלס אומרת שתגובת ההורים זהה כמעט בכל מחלה שאליה נלווה צל מאיים של מוות, כמו סרטן, או מחלות כרוניות המהוות איום קיומי או גורמות לשינוי מהותי ביכולת התפקוד של הילד, כמו סיסטיק פיברוזיס או טרשת נפוצה. אצל כולם, ללא יוצא מן הכלל, גורמת האבחנה לזעזוע עמוק והופכת על פיה את שגרת חייהם של בני המשפחה. ברגע שבו מתבשר הורה כי ילדו חולה במחלה קשה, הוא חש היטב מהי טיבה של רעידת אדמה. בשורת איוב זו מעוררת בהורים זעזוע נורא, כמו פוערת תחתיהם בור ענק, וגורמת להם להרגשת שיתוק המתפשטת בכל הגוף. ועדיין, ביום שאחרי, אותה ידיעה מרה שחלחלה לגופם ולנפשם, מצריכה היערכות מחודשת. איזה תהליך עוברים ההורים מרגע אבחון המחלה של ילדם וכיצד ניתן להקל על ההתמודדות?

מציאות חדשה להורים

"בראש ובראשונה, הידיעה על המחלה מובילה למשבר מיידי בחיי המשפחה", אומרת ד"ר יואלס. "בהמשך, ההורים עוברים כמה שלבים דומים".

השלב הראשוני מוגדר, לדבריה, כשלב ההלם. ההורים אינם מוכנים לעולם לקבל את הידיעה כי ילדם חולה במחלה שטמון בה איום של מוות. כאשר מדובר במחלת הסרטן, למשל, נמצא לעתים קרובות אמונות או התנסויות קודמות של ההורים ביחס למחלה, שגורמות להם לחשוב שהדיאגנוזה משולה לגזר דין מוות עבור הילד, למרות שהסטטיסטיקה מלמדת על שיעור החלמה של כ=80 אחוז מתוך הילדים המאובחנים בארץ כחולי סרטן (מעל 400 חולים בכל שנה). "בשלב הראשוני ההורים מתארים מצב רגשי תלוש והרגשת ריקנות גדולה. הם מספרים על תחושת בלבול, עד כדי חוסר יכולת לעקוב אחר הדברים שנאמרים להם על ידי הצוות הרפואי. אולם שלב זה מאפשר להורים להתמודד באופן הדרגתי עם הרגשות החזקים המלווים את הסיטואציה".

קצת אחרי ההלם, מתחיל השלב השני – ההכחשה. ד"ר יואלס אומרת כי בשלב זה ההורים מתחילים לפקפק בדברים הנאמרים להם מפי אנשי המקצוע. "לא פעם שמעתי הורים שאומרים לצוות המטפל: 'הילד לא נראה כל כך חולה, תראי איזה יופי של צבע יש לו. לא יכול להיות שזה סרטן'. פעמים רבות הורים חושבים שנעשתה טעות באבחנה ומבקשים לשלוח שוב בדיקות למעבדה כדי לקבל חוות דעת נוספת ממומחה ידוע. באחד המקרים הוציאו הורים את ילדם מבית החולים מסוים, כיוון שהיו בטוחים כי הצוות טעה בהערכתו וקיבלו אבחנה זהה בבית חולים אחר. שלב זה משרת את ההורים ברמה לא מודעת, כשלמעשה הם מנסים 'להרוויח זמן' בדרך להתמודדות הקשה כל כך. במקביל, מתחילים להירקם יחסי האמון בין ההורים לצוות המקצועי. רק כאשר שלב ההכחשה מתמשך ומפריע לילד לקבל את הטיפול הרפואי שאותו הוא אמור לקבל, נוצרת בעיה".

השלב השלישי, מלווה בפחדים וחרדות כתגובה אנושית נורמלית למצב לא מוכר. כפי שמציינת ד"ר יואלס, הפחד ממחלת הסרטן אוניברסלי, ודי בשם המחלה כדי להטיל בנו אימה, עד כדי כך שלא מעט הורים נמנעים מנקוב בשם המפורש ומעדיפים להשתמש במונח: "המחלה". ד"ר יואלס מציינת כי לעתים קרובות מתלוות לשלב זה אמונות שונות המגבירות את הפחד. "ישנה למשל אמונה שהרפואה הציבורית פחות טובה ולכן כדאי לקחת את הילד לרופא פרטי, או שמבצעים ניסויים תרופתיים בילדים חולים בבתי החולים. לשמועות אלה אין כמובן כל שחר והן מבטאות חרדה לא רציונלית. לכך מתווספות חרדות הנובעות מהשינוי המהותי שיכול להתרחש באורח החיים כתוצאה מהמחלה, כמו הפחד שמא מקום העבודה לא יישמר, הפחד מפני האפשרות שהמשפחה לא תצליח לשאת בנטל הכלכלי, החשש שלסבא ולסבתא לא יהיו הכוחות לקבל את הבשורה, הפחד של חוסר אונים מול מחלת הילד והצורך לסמוך על מישהו אחר.

את השלב הבא הרביעי מכנה ד"ר יואלס "שלב רגשות האשם". ההורה, התופס עצמו כבעל אחריות מלאה להגן על ילדו מפני כאב, מחלה או סבל, מתחיל לחפש בהתנהגותו ובמעשיו עילות למחלה שפקדה את הילד. "חלק מההורים רואים במחלה ענישה על חטאיהם, או חוששים שהעבירו לילד בירושה 'גנים רעים' במקרה שקיים סרטן בהיסטוריה המשפחתית. חשוב להבהיר להורים את המסר החד משמעי שהם אינם הגורם למחלה של ילדם".

השלב החמישי שד"ר יואלס מציינת מאופיין בתחושות עצב ודיכאון. לדבריה, תחושות אלה נורמטיביות ומשקפות את המצב. "כל הורה מקווה וחולם כי חיי ילדו יהיו בריאים, שמחים וללא דאגות, אך המחלה וההתמודדות עמה מנפצות את החלום ומזמינות את ההורים להתאבל על אובדנו", מסבירה ד"ר יואלס. "הורים מתעצבים בהבינם מהו אופי הטיפול העומד בפני ילדם ואיזה סבל וכאב הוא עתיד לעבור. תחושת הדיכאון מלווה בסימנים, כמו קשיי הרדמות, ירידה בתיאבון, חוסר אנרגיה לביצוע משימות יומיומיות, רגישות יתר ונטייה לבכות. אין אפשרות לחסוך מההורים מערך רגשות זה ולרוב הם חווים אותו לאורך כל שלבי המחלה של הילד".

השלב השישי מאופיין בכעס רב הנובע מכך שקיים איום ממשי על חייו של ילדם התמים. הרצון העז להגן על הילד גורם להורים צורך לפרוק את הכעס, ולא פעם הם משליכים אותו על אנשי המקצוע המטפלים במשפחה. לעתים פורץ הכעס גם בין ההורים או כלפי חברים קרובים.

ד"ר יואלס מוסיפה כי כל משפחה מנסה להתמודד בדרכה עם המציאות הקשה של ילד חולה, וכי רוב גדול מהן מגלה מסוגלות וכוחות. משפחות אלה משתפות את הילד במתרחש ועוברות יחד עמו את התהליך הקשה. לעומתן, ישנן משפחות המצויות בסיכון גבוה, עקב גורמים שונים כמו מצב סוציו אקונומי נמוך, מודעות נמוכה לצורך החשיבות שיש לשיתוף הילד במתרחש וגורמים נוספים. משפחות אלה, לדבריה, הן הנזקקות העיקריות לתמיכה מקצועית של גורמי הרווחה וצוות המחלקה שבה מטופל הילד. קבוצה אחרת כוללת משפחות המסוגלות להתמודד עם המחלה, אך נמצאות בגורמי סיכון הנובעים מהמצב המשפחתי: אחד ההורים חולה אף הוא, משפחה חד הורית ועוד.

מציאות חדשה לילדים

ד"ר יואלס מציינת את העובדה שגם הילדים שחלו במחלה המשפיעה על יכולות התפקוד שלהם ומלווה באיום של מוות, עוברים שינויים רגשיים המקבילים בחלקם לאלה של הוריהם. בשלב הראשון מגיבים הילדים בפחד וחרדה הנובעים ממעבר פתאומי ממצב של בריאות לחולי. לכך מתווספת שגרת הבדיקות הנחוצה שגורמת לחרדה מפני כאב בלתי נסבל. "הילדים נחרדים מן העובדה שגופם אינו מתפקד באופן תקין. מעבר לכך, ילדים מתקשים להתמודד עם הכאב שבבדיקות דם, ביופסיה ובדיקות לא נעימות אחרות, ואסור לשכוח שקיים אצלם גם פחד ממשי מפני המוות", היא אומרת. לכל אלה מתווספות תחושות נורמליות של כעס ואשמה הנובעות מפחד וחרדה, ורבים מהם שואלים למה זה קרה דווקא להם. "מבחינתם, 'זה לא פייר' והם מלאי כעס על כל הדברים הקשים שעליהם לעבור, ולפעמים הם חשים רגשות אשם ומאמינים שחלו כעונש על התנהגות לא טובה", מספרת ד"ר יואלס. "יש ילדים שמפתחים רגשות אשם גם סביב השינויים שמתרחשים במצב המשפחה בעקבות המחלה: אובדן עבודה, ירידה במצב הכלכלי או עצב של ההורים".

בשלב השני אופפת את רוב הילדים החולים תחושת עצב ודיכאון, כיוון שהם מבינים שחייהם עומדים להשתנות וכי ייאלצו לוותר על דברים רבים. ד"ר יואלס אומרת כי תחושת העצב שלהם נובעת גם מההבנה שהם כבר שונים מילדים אחרים ומהמודעות לשינויים שגופם עומד לעבור כתוצאה מהטיפולים. לדבריה, אצל 25 אחוז מהילדים חולי הסרטן, אובחנו דיכאון קליני וחרדה קלינית שהסימפטומים החריפים שלהם באים לידי ביטוי בחוסר מוטיבציה לטיפול, ירידה משמעותית בתיאבון, חוסר חיוניות, חוסר שיתוף פעולה ועוד

נערכים לנצח במאבק

ד"ר יואלס מציינת כי ההיערכות לשגרת החיים החדשה בצל מחלת הילד, גורמת ברוב המקרים לשינויים משמעותיים בכמה מישורים. במישור התעסוקתי, אחד ההורים נאלץ לא פעם לעזוב את מקום עבודתו כדי לשהות עם הילד כמה שיותר. כתוצאה מכך נאלצת המשפחה להתמודד עם הכנסה ועם הוצאות מרובות .

"הורים יעשו הכל כדי להעניק לילדם את הטיפול הטוב ביותר, גם אם ידם אינה משגת. הם ייקחו הלוואות, יתרימו ויגייסו כספים", אומרת ד"ר יואלס, אך מוסיפה כי לעתים קרובות מצבם החדש גורם להם לחוש השפלה. "באחד המקרים, אב ממעמד בינוני שהטיפול הרפואי בבנו הצריך הוצאות גבוהות במיוחד, אמר לי שהוא מרגיש כמו 'מקבץ נדבות', וכי מעולם לא חשב שיחווה תחושה כה קשה של עלבון", היא מספרת.

אולם לצד ההתמודדות הכלכלית, נדרשים בני המשפחה הקרובים גם לתעצומות נפש. על ההורים להתמודד עם הבשורה ולהעבירה לכל המקורבים למשפחה ולילד, החל מהאחים, הסבים והסבתות, וכלה בגננת או המורה. "ההורים עומדים בפני מצב לא פשוט, ולכן חשוב לאפשר להם במצב כזה ערוץ שבו יוכלו לפרוק את העומס הרגשי הרב", היא אומרת.

אכן, כיצד הם יכולים לפרוק את העומס הרגשי? ד"ר יואלס: "הצוות המיומן שנמצא במחלקות השונות בבתי החולים, עושה עבודה מקצועית. הוא לומד מהם צרכיה של המשפחה העומדת לפניו ומספק לה תמיכה לאורך כל הדרך. אני ממליצה להשכיל להשתמש בהם".

אלנה קריבוי, פסיכולוגית קלינית ורפואית בבית החולים לילדים "מאייר", הסמוך למרכז הרפואי "רמב"ם" בחיפה, מסייעת למשפחות לעבור את הפרק הקשה בחייהן, יום אחרי יום, קריבוי נכללת בצוות הפסיכו סוציאלי במחלקת ההמטו אונקולוגיה ילדים, המטפל במקרים שבהם אובחנו גידולים סרטניים ובעיות המטולוגיות אחרות אצל ילדים.

"כשילד מאובחן כחולה במחלת סרטן, נערכת פגישה בין ההורים ובין הרופא ואחד מחברי הצוות הפסיכו סוציאלי, ובמהלכה נמסר להורים המידע המלא, התגובה הראשונית היא כעס, עצב, הכחשה, פחד עצום ובעיקר בלבול. עם זאת, ההורים גם חשים מעין תחושת הקלה, מאחר שבתקופה שקדמה לאבחנה הם היו שרויים בחוסר ודאות. אצלנו במחלקה הרופא הוא זה שמסביר לילד בשיחה המותאמת לגילו על המחלה שאובחנה אצלו. הרופא אומר לילד שמדובר במחלת הסרטן, אלא אם כן ההורים מבקשים במפורש לא להשתמש במילה זו".

קריבוי מציינת כי השיחות עם הילד וההסברים על התפתחות המחלה והטיפול בה, הם חלק אינטגרלי מהטיפול, תוך שמירה מוקפדת על נימה אופטימית. אנו אומרים לילד מהי האבחנה ואלה טיפולים הוא עומד לעבור: טיפול כימותרפי או טיפול רדיו תרפי של הקרנות. כמו כן, אנו מדגישים שכולנו יחד עומדים לצאת למאבק כדי לנצח את המחלה".

איך מצליחים להשיג שיתוף פעולה של ילדים קטנים לטיפולים?  קריבוי: "אם מדובר בקבוצת גיל של ילדים בוגרים, אנו מראים להם את חדר ההקרנות או מסבירים להם על הטיפול הכימותרפי, אולם בקבוצת הפעוטות עורכים תרגול עם בובות. לפני טיפול כימותרפי הילדים צריכים לעבור ניתוחון שבמהלכו מוכנסת לבית החזה, לתוך וריד מרכזי, מעין קופסה קטנה המשמשת כפתח כניסה להזרקת התרופות, לפני הניתוח והטיפולים מראים לילדים את הקופסה הקטנה ומתרגלים את החיטוי של המקום על גבי הבובות. אולי קשה להאמין, אבל פעוטות מבינים מהר מאוד שמדובר במצב רציני ושעליהם לשתף פעולה, גם אם אינם מבינים את המשמעות המדויקת של המילה סרטן, ילדים גדולים, לעומת זאת, בדרך כלל דורשים לדעת עד לפרטי פרטים מהו הטיפול שהם צריכים לעבור ונוטים לשתף פעולה למרות תופעות הלוואי הקשות, בנוסף, חשוב לנו שהילד החולה יחוש את השגרה בעיצומם של הטיפולים, ולצורך כך נערכות במחלקה פעולות רבות לילדים, הם מקבלים טיפול דרך אמנות ומוזיקה, כתוספת לשיעורים רגילים בשתי כיתות לימוד. כמו כן, מתנדבים ועמותות מסייעים להם לגבש שגרה מסוימת.

מה עם ההורים? הם תמיד משתפים פעולה עם הצוות הרפואי? "כמעט תמיד. מבחינתנו, ההורים הם המפתח להתמודדות הילד. אם הם חזקים, אופטימיים, ומקרינים לילד רגשות חיוביים ואופטימיות, הוא יתמודד בצורה יוצאת מן הכלל. ההורים הם 'המראה של הילד', ולכן חשוב לא רק מה הם אומרים לו, אלא גם מה הם משדרים לו.

מתחילת תהליך הטיפולים חלות עליות וירידות במצב הרגשי של הורי הילד. אחד הרגעים הקשים ביותר הוא נשירת השיער שמתפרשת אצל ההורים כהוכחה לכך שהילד אכן חולה בסרטן".

כשילד לא שורד את המחלה, איך אומרים זאת לאחים ולהורים? "אין ספק שמוות של כל ילד במחלקה גורם לגל של חרדה ופחד בקרב ההורים היודעים על כך, לילדים האחרים איננו מספרים מיוזמתנו. עם זאת, אם הם ישאלו, נספר להם את האמת".

מאיפה שואבים כוחות נפש כה גדולים להתמודד עם המחזות הקשים בקרב ילדים רכים? "אנו מעניקים זה לזה תמיכה הדדית, ולא מסתפקים רק בשידור אופטימיות להורים, אלא מאמינים בעצמנו בריפוי של הילדים מהמחלה.

איך לספר? מי מספר?

אחת הדילמות הקשות שניצבות בפני ההורים והצוות המטפל היא איך לבשר לילד על גילוי המחלה. ד"ר יואלס אומרת כי הורים מתלבטים אם בכלל כדאי לספר לילד על מחלתו, ותוהים אם הוא בשל דיו כדי להתמודד עם עצם הידיעה. היא עצמה סבורה כי אין לשקר לילד או לייפות את המציאות. "תמיד צריך לספר לילד את האמת. חשוב להסביר לו במה הוא חולה ומהם סיכויי החלמתו, ולהקפיד, גם כשמצבו קשה, להשאיר מקום לתקווה – מרכיב משמעותי ביותר במלחמה שיש בה איום של מוות", אומרת ד"ר יואלס. יחד עם זאת, היא מוסיפה, יש להקשיב בראש ובראשונה לילד ולספר לו את מה שהוא מסוגל להבין, לא רק מבחינה שכלית, אלא בעיקר מבחינה רגשית. "כשסיכויי ההחלמה יורדים, חשוב לספר לילד על מצבו תוך התייחסות למה שהוא מסוגל לקבל. ככל שהילדים מבינים יותר ויודעים יותר, הם מצליחים להתמודד טוב יותר עם המחלה. אני דוגלת בשיטה המעודדת את הילדים לשאול את השאלות בעצמם, כיוון שכך ניתן ללמוד מהם גבולות הידע שהם מעונינים לדעת. בגילאים צעירים, כשהשפה הרבה פחות זמינה עבור הילדים, ניתן לעשות שימוש גם במשחקים. אלה מהווים כלי מצוין שדרכו יכולים הילדים להביע את פחדיהם, משאלותיהם וחלומותיהם", היא אומרת.

ד"ר יואלס מבחינה בין שלוש קבוצות גיל שונות, הנזקקות לסוגי עזרה שונים: "בקבוצה הראשונה נכללים תינוקות מגיל לידה עד גיל שלוש. בשלב זה ההורה מעניק הרגעה ונחמה מעצם היותו נוכח, תוך כדי מגע תכוף, חיבוק והתכרבלות. חשוב שההורה יהיה נוכח בזמן הבדיקות, ינסה להפנות את תשומת לב הפעוט לצעצועים או חפצים מעניינים ויציע לו אובייקט התקשרות, כמו דובי או בובה. כמו כן, חשוב לתת את הדעת לארגון הסביבה הטיפולית בבית החולים ולהקפיד שתהיה מוכרת ובטוחה לתינוק, וכמובן לנסות לארגן שגרה עם פעילויות מהנות במידת האפשר. כאשר מדובר בקבוצת הפעוטות – בני גיל שלוש עד חמש – נדרשת היערכות שונה. בגיל זה יש לנסות לספק הסברים פשוטים וחוזרים על מה שקורה ומה שעומד להתרחש, לבדוק עד כמה הילד מבין את המצב ולנחמו כשהוא מצוברח או מפוחד. רצוי גם לתגמל את הילד כשהוא עומד בטיפולים קשים או בבדיקות קשות, ולשחק עמו במשחקים המהווים עבורו אמצעי לביטוי רגשותיו בצורה עקיפה. עם זאת, אסור לאפשר לילד אגרסיות קשות כמו הכאת הורה, ויש לנסות להמשיך לשמור עבורו על גבולות למרות הסיטואציה הקשה. ואולי הכלל החשוב מכל בקבוצת גיל זו, הוא לשמור על שגרה יומית של שיעורים, עד כמה שניתן במסגרת הטיפולים, לצד יוזמה של פעילויות שוברות שגרה.

"בקבוצת הילדים הבוגרים הכוללת ילדים מגיל שש עד שתים עשרה, חשוב לספק הסבר מפורט על האבחנה, וניתן גם לפרט ולהגדיר בזמן את התכנית הטיפולית, כיוון שהזמן הופך למוחשי ביותר בגיל זה. בנוסף, חשוב לתת מענה ברור וכן לילד הבוגר.

כך למשל, אם הוא שואל: 'האם אני הולך למות מהמחלה?', יש לענות לו שזו מחלה קשה ואפשר למות ממנה, אך המטרה המשותפת שלכם ושלו היא להילחם בה יחדיו. אם הילד אינו שואל שאלות, אפשר לשאול אותו בדרך עקיפה ולהגיד לו למשל ש'ילד אחד שאל שאלה מסוימת', וכך לעודדו לשאול, לדבר ולהבין את צפונות לבו. מכל מקום, תמיד חשוב לעודד את הילדים להביע רגשות, מתוך הבנה שהכעס הוא חלק מהטיפול במחלה".

ד"ר יואלס מוסיפה כי ישנה משמעות רבה לשמירה על קשרים חברתיים, וכי ניתן להיעזר גם באמצעים טכניים, כמו התכתבות עם חברים מבית הספר. כמו כן, כדאי לנסות למצוא חברים גם בתוך בית החולים ולאתר פעילויות שמרוממות את מצב הרוח, כיוון שידוע שהומור ומצב רוח טוב עוזרים להחלמה.

דילמה נוספת הנלווית לתהליך ההתמודדות של ההורים עם מחלת הילד, היא האם לספר למשפחה המורחבת – האחים והאחיות, הסבים והסבתות – את כל האמת אודות המחלה.

ד"ר מירי כהן, מרצה בפקולטה לרווחה ובריאות בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, העוסקת במחקרים הבודקים את ההיבטים הפסיכו חברתיים בתחום מחלת הסרטן, בודקת בין השאר את תחום הפסיכו אימונולוגיה – הקשר בין תגובות רגשיות, דרכי התמודדות והשפעתן על המערכת החיסונית. לדבריה, מחלה עם איום קיומי אצל ילד, גורמת למצב משברי, לא רק בקרב ההורים, אלא גם בקרב האחים ושאר בני המשפחה.

ד"ר כהן: "אחיו של הילד הופכים גם הם לחלק ממערכת התוהו ובוהו הראשונית המלווה בתחושה של חוסר אונים, דיכאון וכעס. מחקרים מצביעים על כך שכאשר ילד חלה במחלה קשה, גם האחים יכולים לחוש אשמה. אחיו של ילד חולה יכול לחשוב, למשל, שאולי הוא רצה פעם, בשעת כעס, שיקרה משהו רע לאחיו, ומחשבתו זו הפכה למציאות. לכן, חשוב להסביר לאח שאין קשר בין הרצון האישי שלו לבין מחלת האח, "מעבר לכך, ברוב המקרים הטיפול האינטנסיבי באח החולה גוזל את תשומת הלב משאר האחים והמצב החדש יכול להביא לרגשות קנאה וכעס, יחד עם הדאגה לאח, לכן, על ההורים להבין שכל התא המשפחתי הגרעיני זקוק לעזרה, ולנהוג בהתאם. רצוי שההורים יעשו חלוקת תפקידים, כדי שלא ייווצר מצב ששניהם כל הזמן מטפלים בילד החולה, כאשר שאר האחים מוזנחים, בנוסף חשוב שהמשפחה תשמור ולו על חלק קטן מהפעילויות שנהגה לעשות בימים כתיקונם, כדי ליצור תחושה של המשכיות ושמירה על שגרה", היא אומרת.

ד"ר כהן מציינת עוד כי מצוקה נפשית, חרדה ודיכאון, נוטים להתמשך או להתפתח דווקא בתום הטיפול, ולכן יש לבחון את החזרה לשגרה ביום שאחרי. "ישנם הורים שאחרי מסכת הטיפולים הקשה שעבר הילד שכבר נרפא, מתקשים לחזור לשגרה וממשיכים לחוות פחדים וחרדות. לאותם הורים חשובה האופטימיות, היכולת לא להסתגר בכאב ובחששות והמבט קדימה. אם ההורים מתקשים בכך, חשוב לבקש עזרה מצד אנשי מקצוע. תופעה נוספת האופיינית לאחר שהילד כבר הבריא היא 'הגנת יתר', שאיננה בריאה לילד. יש להתנהג כלפי הילד בצורה רגילה, עד כמה שאפשר, כדי לעזור לו לחזור מהר לאורח חיים רגיל", היא מסכמת.

מנצחים את המחלה, קרדיט: אורלי שולמן "הפורטל למידע רפואי ברשת"

]]> קרנבל פורים 2012 לילדים חולי סרטן בבית חולים העמק בעפולה https://tlechaim.org.il/%d7%a7%d7%a8%d7%a0%d7%91%d7%9c-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-2012-%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%9f-%d7%91%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%9c/ Sun, 24 Jun 2018 11:07:51 +0000 https://tlechaim.org.il/?p=406 קרנבל פורים תשע"ב 2012

חג הפורים הוא היום שכל הילדים מחכים לו: חברים, משלוחי מנות, חגיגות אין סוף, וכמובן תחפושות. יש ילדים שזה עוד יום כואב עבורם, עוד יום של טיפולים, של עצבות ושל בדידות.
ארגון הבריאות תקוה לחיים ארגן עבור ילדים חולי סרטן המטופלים ביחידה האונקולוגית בבית חולי העמק בעפולה, קרנבל פורים שמח ומושלם בכדי לשמח את הילדים ואת משפחותיהם ולתת להם את אווירת החג כמו לכולם.
הילדים היו שמחים, שרו רקדו ושפעו חיוכים, נהנו מההופעה של גולי הליצן ששיגע את הילדים וההורים וגם את הצוות הרפואי שעושה את המיטב עבור הילדים, בנוסף הילדים נהנו מדוכני מזון וופל בלגי בטעמים שונים ומפל שוקולד שלא הפסיק ולו לרגע לספק לילדים שפע של טעמים, ובסוף הילדים יצאו שמחים וצוהלים עם משלוחי מנות עמוסים כל טוב ועוד מתנות מיוחדות, והכל למען הילדים כדי לעשות להם טוב.

מנהל היחידה דוקטור גבריאל הרצל ואחות אחראית הגב' שולה בקל הודו לארגון על ההפקה הנפלאה ועל הנתינה המרובה לילדי היחידה, וכמובן שפע של תודות וחיוכים מהילדים ובני משפחותיהם.

]]>
מסיבת יום הולדת 4 לתהילה בבית חולים https://tlechaim.org.il/%d7%9e%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%aa-4-%d7%9c%d7%aa%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d/ Sun, 24 Jun 2018 11:00:44 +0000 https://tlechaim.org.il/?p=396 כל יום הוא יום חדש עבור אלו שעושים למען הילדים החולים!

26/3 יום הולדת לילדה המתוקה "תהילה", יום ההולדת 4 תהילה חוגגת בבית חולים עם המתנדבות של ארגון הבריאות תקוה לחיים, על הכל אנחנו חושבים.

עוגת יום הולדת מיוחדת עם ברכה אישית, כדי שתהילה המתוקה תחלק לכל הילדים במחלקה, ממתקים שתהילה אוהבת ומתנה שמתקבלת בשמחה ע"י תהילה, וכמובן בלונים, הבנות שרו את שירי יום ההולדת ותהילה חילקה עוגה.
מתפללים ששנה הבאה תהילה תחגוג את יום ההולדת 5 בבית עם בני המשפחה, והכי חשוב בבריאות שלימה!

 

]]>
תרומת מכשור רפואי מתקדם למחלקה האונקולוגית לילדים בסורוקה https://tlechaim.org.il/%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%9e%d7%9b%d7%a9%d7%95%d7%a8-%d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%90%d7%99-%d7%9e%d7%aa%d7%a7%d7%93%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%a7%d7%95/ Sun, 24 Jun 2018 10:55:03 +0000 https://tlechaim.org.il/?p=391 ארגון הבריאות תקוה לחיים פועל למען החלקות האונקולוגית בפריפריה, ובמסגרת זו תרם מוניטורים לכל חדרי האשפוז במחלקה האונקולוגית לילדים בבית חולים סורוקה בבאר שבע.

תרומה זו מקילה על הצוות הרפואי ועל הילדים במחלקה ומקצרת המתנה מורטת עצבים לבדיקה.

נתרמו 8 מכשירים מסוג זה.

]]>
תרומת מוניטור מתקדם למחלקת ילדים בבני ציון – רוטשילד https://tlechaim.org.il/%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%aa%d7%a7%d7%93%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%a7%d7%aa-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%91%d7%a0%d7%99/ Sun, 24 Jun 2018 10:54:28 +0000 https://tlechaim.org.il/?p=381 ארגון הבריאות תקוה לחיים פועל למען החלקות האונקולוגית בפריפריה, ובמסגרת זו תרם מוניטור מתקדם למחלקת ילדים המתחדשת המטפלת בילדים חולי סרטן, בבית חולים בני ציון – רוטשילד בחיפה

תרומה זו מעניקה חדשנות והתקדמות בבדיקות לילדים.

פרופסור יצחק סרוגו מנהל המחלקה קיבל את תורמים בלבביות רבה.

]]>